הערות לאיליאדה, שיר ראשון

מאת אסף ברטוב

הערה	מלה	שורה
מוזת השירה האפית היא קאליופֵּה	בת האלוהים	1
בתו נשבתה בכיבוש תֵּבֵּי האסיאתית, ליד טרויה	כריסס	11
הגיבורים המיקנים מייחסים לזקנה בושה. "זקן" הוא כינוי מזלזל כאן.	זקן	26
מבע משולב: הומרוס מאמץ את נקודת מבטו של אגממנון, ומתייחס לכריסס עכשיו כ"זקן" חסר שם.	זקן	33
מקח וממכר עם האלים; אזכור נאמנות ומעשים טובים כתמריץ להיענות האל לבקשת האדם	אם-פעם ספנתי	39-41
חץ מגיפה	חץ טעון-צער	51
גם אכילס משמש מנהיג של אחד העמים (המירמידונים), ולכן גם לו זכות לכנס את המועצה. אף על פי כן, מדובר בצעד מתריס כשלעצמו, בכך שלא ביקש מאגממנון לכנס את המועצה.	ויקהל אכילס	54
אכילס לא מתאפק ומשלב עקיצה לעבר אגממנון	אשר יתימר פה	91
ויתור על בת כריסס למען העם בא בחשבון מבחינת אגממנון, אך בתור המלך הגדול, בשום פנים לא יוכל לוותר על עצם הכבוד שבשלל, כלומר להיוותר בלי נתח שווה-ערך מן השלל והשבויים.	אולם חושו...	118
אכילס מתייחס לאירועי המלחמה בשנים הקודמות, ולביזת ערים קטנות בטרויאדה, כלומר בארץ טרויה רבתי.	הבזה בזונו ושלל כל הערים חילקנו	125
דוגמה לאפיתט בשימוש תמוה מבחינה תוכנית – האם דווקא עכשיו רוצה אגממנון להזכיר איך אכילס נמשל לאלים?	אכילס הנמשל לאלים	131
אגממנון מפגין את כוחו – הוא יודע שמי שיילקח ממנו שללו יכעס, והוא יודע שיש לו הכוח לעשות זאת בכל זאת, והוא רוצה להזכיר לכולם.	ויקצוף האיש	139
אכילס מזכיר לאגממנון שבעצם אין זו מלחמה של אכילס, ושהטרויים אינם אויביו. בשורה 158, "למענך" מדגיש זאת שוב.	לא עשו לי רעה	153
הכלב נחשב ביוון העתיקה לחיה בזויה. עין כלב, לפיכך, הוא עלבון חריף מאוד.	עין כלב	159
"ברח לך", עלבון איום ונורא לגיבור הגדול אכילס, שמציג את איומו בעזיבה כבריחה מבישה. אגממנון אף מזכיר את מקור סמכותו – זאוס בעצמו (ניתקל בכך שוב בהמשך).	ברח לך... זאוס	173
אגממנון מזלזל בכוחו האדיר של אכילס, ביחסו את הכוח לאלים, כלומר אין זה הישג של אכילס עצמו כלל.	כי אם חזקת מאוד	178
סמלה של אתנה הוא הינשוף, ועיניה מתוארות כאיומות ומפחידות.	עיניה איומות	200
אכילס (בנקודה זו, לפחות) מכיר בחשיבות הציות לאלים וקיום רצונם, ובגמול הצפוי בשל כך.	כל השומע בקול אלים	218
אכילס מטיל רפש באגממנון, שלא בצדק: אגממנון אינו פחדן, ואף בהמשך נראה את לחימתו המוצלחת.	אשר לא נועז	226
תפיסת "פעם היה יותר טוב" היתה עם היוונים מאז ומעולם. כאן שם הומרוס בפי נסטור את זכרון "דור הכסף", דור של חצאי אלים וגיבורים אדירים. נסטור הזקן עוד נלחם לצד אלו, והוא משתמש בכך כמקור סמכות לגיבוי עצתו.	אישים עולים עליכם	260
מצד אחד אגממנון משפיל את אכילס בשולחו שליחים לקחת את השפחה, אך מצד שני הוא בעצם נותן לו הזדמנות לציית בשקט, בלי לפוצץ את המריבה. אך הוא משלב איום יהיר בכל זאת, כלומר אינו חפץ בסיום שקט לענין בכל מחיר, אלא רק בכבודו שלו.	והורע לו יותר	325
לשון המעטה. מותר לשער שהם היו מבועתים מפחד מפני תגובת אכילס הזועם.	הלכו בלי חמדה	327
רמז לכך שאהבה את אכילס, או לפחות העדיפה להישאר בחזקתו על פני חזקת אגממנון	הלכה האשה עמהם, אך בלי חמדה	348
לא היתה בושה בבכי, והגיבורים ההומריים מרבים לבכות, ומרבה מכולם אכילס הגדול	שפך דמעותיו	349
כלומר, בן תמותה, בניגוד לאמו תטיס	קצר ימים	352
יחנון אותי לפחות, כלומר יעניק לי לפחות	יחנני למצער	353
תטיס היא בתו של נֵרֵאוּס, מין אל ים משני	במצולות הים על יד אביה	358
כמו בתפילת כריסס, הבקשה מהאל תאזכר שירות עבר מצד המבקש	אם... שמחת	395
אכילס מדבר על קנוניה של הרה, אתנה, ופוסידון נגד זאוס. אין מקורות טובים לסיפור זה, אך כפי שמסופר בהמשך, תטיס מיהרה לקרוא לבריאראוס, מין ענק נורא שילדה גיאה הטיטאנית, שכרע ליד זאוס והפחיד את שאר האלים עד שויתרו על הרעיון. כך הצילה תטיס את זאוס, ולכן הוא חייב לה טובה משמעותית.	לאסרו	399
התנוחה המקובלת למבקש החסד היתה חיבוק ברכי האדם האחר ביד אחד, ונגיעה או אחיזה בזקנו ביד השניה.	חבקי את ברכיו	407
כזכור, תטיס קיבלה מראש נבואה על גורלו של אכילס, ולכן לא רצתה שיצא למלחמה נגד טרויה	ילדתיך לאסון	414
הגזירה היא המוירה (moira), שהוזכרה בהרצאת המבוא.	בגזרה	416
תטיס אולי מרחמת על אכילס הפגוע, אך מעדיפה שישב ויכעס ויוותר בחיים בינתיים, מאשר שיצא לקרב וימצא את מותו.	המנע כליל מבוא במלחמה	422
מיתוסים יווניים רבים עוסקים בתרגילים מאחורי גבם של האלים, והיות שהאלים משקיפים מלמעלה על הנעשה ביוון, יש צורך "לשלוח" אותם רחוק כדי שלא ירגישו בנעשה. לכן ממציאים פולחן "אתיופי", כלומר אפריקני, לאלי יוון, ומסבירים שהאלים נעדרים משום שהלכו לכבד בנוכחותם את החג או הקורבן האתיופי.	לזבחם	424

שורה זו נוסחתית במיוחד, והיא שקולה ל"ויהי ערב ויהי בוקר"; היא תחזור בהמשך. אאוס היא (אלת) השחר, והאצבעות הורודות הן דימוי שמתייחס לצבע השמיים בזריחה.	ואאוס...	477
אמנות הסיפור של הומרוס: לאחר כל המתח של המריבה והמגיפה, מגיש לנו הומרוס מריבה אנלוגית אצל האלים. אולם כאן הטון קליל יותר, ממש הומוריסטי, ודמותו של המלצר הפיסח הפייסטוס מפחיתה מן המתח.
הרי להרה יש חשבון פתוח עם טרויה, מאז משפט פאריס, וזאת מעבר לחיבתה הכללית למיקנים, שסוגדים לה בדבקות.	ריב לה	520
בנם החוקי היחיד של זאוס והרה. אהוב במיוחד על הרה.	הפיסטוס	571
הפיסטוס מזכיר אירוע שקשור בעלילות הראקלס: הרה שלחה סערה כדי להכשיל את הראקלס, וזאוס כעס על כך ואסר אותה בשלשלאות. הפיסטוס, הבן-יקיר, חש לעזרתה, וזאוס זעם על ההתערבות והשליך אותו מהאולימפוס. כפי שהפיסטוס מספר, הוא נפל במשך יום שלם מן השמיים אל אדמת האי למנוס, בים האגאי.	קרה לי פעם	590
שכן היה פיסח, ונראה מגוחך כשמיהר במלצרותו.	צחוק אדיר	599
הערה: כדאי לזכור שהחלוקה לשירים נעשתה ע"י המדקדקים האלכסנדרינים, בסוף המאה השלישית לפנה"ס, ואינה "אותנטית" בשום אופן, כלומר הומרוס והזמרים שביצעו את היצירה לאו דווקא עצרו בנקודה זו. עם זאת, קל להבין את ההגיון מאחורי החלוקה של המדקדקים האלכסנדרינים.