הערות לאיליאדה, שיר שלישי

מאת אסף ברטוב

הערה	מלה	שורה
הומרוס מתייחס למסורת עתיקה על מלחמת עגורים בבני עם גמדי בשם pygmaioi, צורת רבים של pygmaios, שניתן לתרגם מילולית כ"אגרופי", או כ"איש אמה" (pygme הוא אגרוף, ביוונית עתיקה, אך גם מידת אורך קרובה לאמה העברית). מכאן המלה האנגלית pygmy, לציון אדם גמדי, ומהמלה pygme גם שמות התואר pugnacious ואפילו pungent. מקור האגדה על עגורים שנלחמים בבני אדם אינו ידוע, אך יש משערים שמדובר באגדה מצרית שאבדה. אחרים סוברים שמעופם במבנה מסודר מזכיר חיילים ערוכים לקרב.	פִּיגְמַיִים	6
ניגוד מובלט בין אנשי טרויה ובני בריתם, שיוצאים למגננה ברעש גדול לבין האכיים שמתקדמים בדממה נחושה. בשיר הקודם קראנו על יציאת האכיים מהמחנה אל עבר מישור העיר טרויה, שתוארה ברעש רב ובהרעדת האדמה, אך עכשיו הם השקטים.	האכיים מחרישים	8
רועים על עדריהם התהלכו על צלעי ההר, והערפל עבורם פירושו סכנת נפילה ומוות. הקרבה ל"גנב" בהמשך השורה מעלה גם את בעיית גונבי הצאן והבקר, שיכולים לפעול היטב בערפל.	בלתי רצוי לרועים	10
פאריס הולך לפני כל שאר הטרויים, ומתגרה באכיים. הוא חמוש באופן מעט משונה: הנלחמים בחנית השתמשו בחנית אחת (כבדה) ולא בשתיים, ופאריס בכלל אמון על הקשת, לא על החרב. שתי החניתות הן כנראה כידוני הטלה קלים. גם פרוות הנמר, כמובן, אינה מדים טרויים תקניים...		20
כאן פאריס פשוט חצוף: הרי דווקא הוא זכה לבחור את המתנה שתוענק לו, כששפט בין שלוש האלות!	אין איש אשר יבר לו בעצמו	66
לאחר דבריו החריפים של הקטור, פאריס, שאינו אוהב עימותים, מציע פתרון: דו-קרב בינו לבין מנלאוס (הצד הנפגע) – מה הוגן יותר? – שיקבע את גורל המלחמה. המנצח זוכה בהלנה ובאוצרות ספרטה, והאכיים ישובו לביתם וטרויה תינצל. על אף הבעתה שאחזה בו למראה מנלאוס האדיר, חוזר פאריס לנוהגו היהיר, ומציע את הדו-קרב הזה, כדי להציל את כבודו, ואף משדר אגביות ("אם נפשך תחפץ")		75
נראה שמנלאוס מקבל את ההצעה ברגשות מעורבים. מצד אחד הוא שש להזדמנות להילחם בפאריס, שגרם לו עוול וחרפה, אך מצד שני, בעוד שלפני רגע עמד להורגו ללא גינונים וללא דיחוי, עתה ייערך דו-קרב מסודר שלפניו דרושים טקסים ושבועות, וטרויה לא תיחרב. הדו-קרב גם מציב את פאריס כיריב שווה לו, וזה פוגע עוד יותר בגאוותו הפגועה בלאו הכי. לכן הוא מכריז שייענה לאתגר מתוך דאגה לאכיים למודי-הסבל.		102
נהוג היה להקריב לשמש ולאדמה בעת שבועה. גם זאוס נתפס כמגן השבועות (תפקיד אופייני לראש האלים בתרבויות הודו-אירופאיות; ראו למשל אודין בפנתיאון הנורדי). כמו כן, אחד ההיבטים של זאוס, שנקרא זאוס קְסֶנִיוֹס, כלומר מגן ושומר הקְּסֶנִיָה (מוסד הכנסת האורחים וידידות המשפחות), נתפס כעומד לצד האכיים, שהרי פאריס הפר באופן בוטה ומובהק את קדושת הקסניה כשמעל באמון מארחו מנלאוס.	לחמה ולארץ	104
הוא מעליב כאן גם את הקטור כמובן, אך נוכח מעשי פאריס, הקטור שותק.	מועלים מעל	106
באופן מפתיע, איריס פועלת כאן לא כשליחת האלים, אלא מיוזמתה שלה.	ואיריס בשורה	121
נראה בהמשך עוד נשים אורגות	יושבה ואורגה	125
כלומר, ברור שהלנה מודעת למלחמה ולעילתה	שסבלו עליה	128
שהרי הלנה נולדה בספרטה, בחצר המלך טינדראוס, אביה החורג.	על עירה ועל אבותיה	140
כזכור, עין גדולה היא עין יפה, בתרבות היוונית. ובמקור: בעלת עין פרה.	גדלת העין	144
אחד משני השערים הראשיים של טרויה.	שערי סקיה	145
ציטוט מפורסם מאוד מן האיליאדה. פעם אחת, סר חינה של אשת אחד מקיסרי ביזנטיון והיא מגורשת. בשלב מסוים נסלח לה, הוחזרה לעיר, וכשהיא יוצאת לקבלת הפנים, צועק מישהו בקהל "אכן אין לזעום הטרויאניים את האכאיים, שהם סובלים פורענויות בגלל אשה יפה כמותה").	אכן אין לזעם	156
פריאמוס מאשים את האלים במלחמה הזו, ולא את בנו יקירו פאריס. אולי פאריס סיפר לו על מתנת אפרודיטה, ועל המשפט (שבעצם הוטל עליו ע"י זאוס), ואולי הוא פשוט לא יכול לחשוב רעה על בנו.	המה הסיתו	165
כאן מתחיל פריאמוס לחקור את הלנה בדבר זהות מנהיגי האכיים, והיא מראה לו אותם מעל החומה. זה סצינה משונה, שהרי המלחמה נמשכת כבר תשע שנים, ולא סביר שעד עתה פריאמוס לא ראה את מלכי האכיים או לא הספיק לשאול עליהם. מספר הסברים הוצעו ליישוב סצינה זו: שנות המלחמה המוקדמות נוהלו רחוק מהעיר עצמה, ביישובים סמוכים ומול בעלי-ברית טרויאנים, ולכן פריאמוס הישיש לא ראה את המנהיגים עד עתה. פריאמוס רוצה לדובב את הלנה, שנראית אומללה, ומוצא את זה נושא נוח לשיחה. עד עתה ראה פריאמוס את המלכים בשריונם, והתקשה להבחין בתוויהם ולהבדיל ביניהם. עתה, משפרקו את שריונם לקראת הדו-קרב, ניתן להבחין בפניהם. ועוד הסברים מהסברים שונים. מבחינה ספרותית, סביר שהמשורר ראה לנכון להוסיף את הקטע הזה, שבו הוא מאדיר את מלכי האכיים, לפני הקרב (ושימו לב לכך שכל הדברים הללו דוחים עוד ועוד את עצם הקרב – אנחנו כבר בעיצומו של השיר השלישי, ועדיין הקרב לא התחיל), וסצינת ההתבוננות מהחומה היתה נוחה לו. כמו כן, יש סיבות להאמין שהקטע הזה היה קיים לפני האיליאדה כשירה עצמאית, שהתייחסה עלילתית לתחילת המלחמה, ושהמשורר אימץ לצורך האיליאדה שלו וצירף אותה כלשונה, כולל השאלה המשונה של פריאמוס.	הגד הגידי לי	166
במקור thalamos, חדר-כלולות(!), כלומר רמז למנלאוס. ממלה זו, אגב, הסוג השירי epithalamium – שיר כלולות.	חדרי	174
יחד עם פתיחת דבריה, ברור שבשלב זה הלנה מתחרטת על שהלכה אחרי פאריס, ומתגעגעת אל בעלה, משפחתה, ואף אל חברת המלכים הגדולים, כמו אגממנון. "חצופה" במקור, אגב, הוא kynopidos, "עין-כלב", כלומר, הלנה מטיחה בעצמה אותו עלבון שמטיח אכילס באגממנון בשיר הראשון! "ואיננו" של טשרניחובסקי כאן מתאים, אך במקור יש גוון של ספק, כלומר "אם היה אי פעם". אנו למדים שחייה בספרטה נראים לה עתה רחוקים ולוטים בערפל.	לי לחצופה	180
כמו לנסטור, גם לפריאמוס יש זכרונות מלחמה מפוארים מימים עברו. למרבה ההקלה, הוא מקצר בדיבור, בניגוד לנסטור. אמאזון, אגב, הוא שם עתיק שפירושו אינו ברור. היו שפרשו "ללא שַׁד" (mazos = שד).		184
אנטנור נזכר בביקור של אודיסאוס ומנלאוס בטרויה. אין פרטים מחוץ לאיליאדה על הביקור הזה, אך נראה שהוא מתכוון למשלחת שקדמה למלחמה, שתבעה את הלנה בחזרה.		205
בניגוד לנואמים שבד"כ מניעים את מטותיהם אנה ואנה בעת דיבורם, עמד אודיסאוס והחזיק במטהו בלי ניע, וזה נראה לטרויים משונה.		220
לא ברור אם הכוונה ל"רבים ומהירים כפתותי שלג" או דווקא ל"איטיים ומצטברים כפתותי שלג". בכל אופן, הכוונה לתאר את דברי אודיסאוס כמשכנעים ביותר, והם מואדרים על-ידי הדימוי לתופעת טבע.	כפתותי השלג	222
קאסטור ופולידאוקס (פולידבק, אצל טשרניחובסקי) הם שני אחיה של הלנה, בני לֵדה. פולידאוקס נולד מזאוס, וקאסטור מטינדראוס, בעלה של לדה ומלך ספרטה.	קסטור ופולידבק	237
הלנה מנחשת מה מונע מאחיה המסורים להופיע עם האכיים מול טרויה. אך היא טועה, כפי שמסביר המשורר.	חרפתי	242
קסטור ופולידאוקס נהרגו שניהם במהלך סכסוך במסניה, ליד ספרטה, זמן קצר לאחר שהלנה הלכה עם פאריס. הידיעה על כך לא הגיעה לטרויה.	בלקדימון	244
הפגנה של חולשתו של פריאמוס לפאריס, שראינו גם במיתוסים המקדימים בהרצאת המבוא.		309
אופן הדו-קרב הוא כזה: ראשית מטיל אחד, שנבחר בהגרלה, את כידונו בשני, ממרחק מסוים. אם החטיא, מטיל השני את כידונו בו. מאותו רגע, הם קרבים לכדי קרב פנים אל פנים, בחרבות או חניתות.	להטיל	317
המשורר מגלה לנו שלא רק האכיים מייחלים למותו של פאריס, אלא גם חלק מהטרויים! גם הם חשים שעשה עוול למנלאוס ושהביא על טרויה אומללות.		323
לפאריס, בהיותו קשת, אין שריון כבד, ולכן הוא שואל את שריונו של אחיו.		333
הניגוד בין גנדרנות פאריס למנלאוס התכליתי והזועם זועק כאן לשמיים.	אף מנלאוס	339
עד כאן, אחרי אמצע השיר השלישי, "משך" אותנו המשורר, מתחילת האפוס, לפני שתיאר לנו קרב של ממש.		345
מנלאוס מתפלל לזאוס לפני שהוא מטיל את כידונו, כדי "להזכיר" לזאוס שהוא צודק, ולבקש ממנו שייתן לצדק להיעשות. פאריס, ראינו, לא התפלל. בניגוד לנוסח המוכר לנו של תפילות ולאחריהן מענה, הפעם לא מדווח לנו המשורר על תגובת זאוס, כדי לשמור על המתח.		354
מנלאוס, אחוז תסכול אדיר, זועק אל השמיים. על אף הניסוח, יכול להיות שהכוונה פשוט לקללה, פריקת תסכול, ולא לתלונה שמייחסת לזאוס זדון של ממש.		368
מענין שמנלאוס לא מבזבז זמן, על אף תסכולו, והוא מסתער על פאריס בידיו הריקות. הוא סוחב את פאריס אל הצד האכיי, כדי להורגו שם. עצם מעמד הסחיבה מבזה ביותר לפאריס.		370
אפרודיטה נחלצת לעזרת פאריס ברגע האחרון, ומנתקת את רצועת הקסדה שלו, שכמעט חנקה אותו ואף לא אפשרה לו להתנגד למנלאוס.		374
מנלאוס, שמוצא את עצמו מחזיק את קובעו של פאריס, לא שוכח לרגע את הכבוד שבלקיחת שלל מנסיך טרויאני, ועוד מאויבו המושבע, ולכן אינו שומט את הקובע סתם, אלא משליך אותו אל רעיו האכיים, שישמרו עליו עבורו, ורק אז מסתער שוב על אלכסנדרוס.		378
אפרודיטה רואה שמנלאוס יהרוג את פאריס עוד רגע, ולכן מצילה אותו בכך שהיא פשוט לוקחת אותו משדה המערכה בחסות ערפל בחזרה אל העיר, אל "לשכתו הנודפה כל-ריחות בשמים". פאריס נכשל לחלוטין במהלך הגבורה שניסה לבצע. ה"לשכה" כאן, שוב, thalamos, כלומר חדר כלולות.		382
אפרודיטה לא רק מצילה את פאריס, אלא גם דואגת שהלנה תבוא אליו (ככל הנראה נותרה עומדת על החומה וצפתה בדו-קרב) לחדר השינה להנעים את זמנו. היא אף מציינת כמה פאריס יפה, ואיך "לא רואים עליו" שזה עתה שב משדה הקרב. ברוב טאקט וטוב-טעם, היא נמנעת מלציין את תוצאות הקרב. העובדה שאת הלנה מובילה אלה (איריס) אל החומה, ואלה (אפרודיטה) מן החומה, מדגישה אולי את הדילמה שלה, את חוסר-האונים שלה.		394
ה"שוב לפתותני" של הלנה חושף את תפיסתה: היא חשה שאפרודיטה פיתתה אותה ללכת אחרי פאריס, ולא שבאמת נפלה בקסמו והלכה מרצונה. ואולי אכן יד אפרודיטה היתה בדבר, כפי שהבטיחה.		399
הלנה אומרת לאפרודיטה דברים חריפים ומעליבים, על אף שכבר הבינה שמדובר באלה. עד כדי כך הרגיזה אותה המחשבה על פאריס המחכה לה במיטתם.		412
אפרודיטה מעמידה את הלנה במקומה.		417
הלנה אומרת לפאריס מה דעתה עליו. ברור שלא מעט חרפה היא חשה נוכח הפסדו המביש בדו-קרב, אך נראה שעוד קודם לא היתה דעתה עליו טובה במיוחד.		427
פאריס נמנע מויכוח ועימות, כדרכו. הוא גם לא נעלב מהדברים הקשים של הלנה, מה שמראה שוב על חוש הכבוד הלוקה-בחסר אצלו.		438
פתרון הפלא של פאריס...		441
פאריס נזכר שהלנה התמסרה לו לראשונה באי קרניה.		445
על אף כל מה שאמרה, הלנה לא משיבה, וצועדת אחריו בהכנעה, לספק את תאוותו.		447
לאחר אתנחתא, מחזיר אותנו המשורר אל שדה הקרב, שם עזבנו את מנלאוס, והנה הוא משוטט "כחיה טורפת", מחפש את פאריס.		449
אגממנון מכריז על "נצחון טכני", נוכח היעלמות פאריס משדה הקרב, והאכיים מריעים.		460