מילון עזר לאיליאדה, שיר רביעי
מאת אסף ברטוב
מובן |
מלה |
שורה |
צורת סמיכות של "מלכה" (במקור, אגב, סתם "ארגאית" או "מארגוס") |
מְלֶכֶת |
8 |
ותתלוננה |
ותלנה |
20 |
לְאָסוֹן, לצרה |
לפיד |
28 |
להחריב, מלשון שממה. |
להשם |
40 |
כאן במובן "מקובל עלי", "ארשה זאת", לא במובן של העדפה או רצון. |
רציתי פעלך |
43 |
ספרטה (וריאציה לצורך משקל מטעם טשרניחובסקי) |
אספרטה |
52 |
ממני |
מני |
55 |
כלומר, אנו בני אותה משפחה, אותם הורים. (על-פי ישעיהו נ"א א': "א שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְהוָה הַבִּיטוּ אֶל-צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל-מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם ב הַבִּיטוּ אֶל-אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל-שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי-אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ") |
ממקבת בור אחד נקרנו |
58 |
כלומר, דקוּר על ידי החץ (ע"פ ישעיהו י"ד י"ט: "לְבֻשׁ הֲרֻגִים מְטֹעֲנֵי חָרֶב יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר כְּפֶגֶר מוּבָס") |
מטען |
99 |
היורים בקשת, מטילי החצים (רומה = מטיל, זורק). הצירוף מופיע בירמיהו ד' כ"ט: "מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת בֹּרַחַת כָּל הָעִיר") |
רומי-הקשת |
101 |
שם תואר מן ליקיה, ארץ בעולם העתיק. יש קשר למלה "ליקוס" -- זאב. |
הליקי |
101 |
ויתפתה |
ויפת |
104 |
עליו קושרים את מיתר הקשת. |
וו זהב |
111 |
קצהו האחורי של החץ, שמורכב על המיתר ("עורק הבקר") |
חריק |
122 |
שכחו |
נשו |
127 |
התינוק שלה |
עולה בר-בטנה |
131 |
רצועה (יחזקאל י"ג י"ח: "הוֹי לִמְתַפְּרוֹת כְּסָתוֹת עַל כָּל אַצִּילֵי יָדַי ") |
כסת |
137 |
חבלי ארץ באסיה |
קריה, מאוניה |
141 |
אותו thalamos שפגשנו בשיר הקודם. החדר לא היה רק חדר מיטות, אלא גם חדר-עבודה לנשים (כלומר לבעלת הבית ושפחותיה). |
בלשכה |
143 |
כלומר, הברית שכרתי הביאה למותך |
למותך כרתי ברית שלום |
155 |
השוכן באולימפוס, כלומר זאוס, מגן השבועות. |
שוכני אולימפוס |
160 |
מִיָד |
עד-רגע |
160 |
אפלה, חשכה, ובהשאלה כינוי לקבר. (לפי ישעיהו נ"ט י': "כשלנו בצהרים כנשף באשמנים כמתים") |
אשמנים |
167 |
כלומר, זאוס ינקום את הפרת השבועה |
וזעם המעל הזה |
168 |
|
וצבאך ימלא על ארץ |
170 |
רפואה |
רפאות |
191 |
דמות אגדית שנחשבת פטרון הרופאים. בתקופה הקלאסית היה פולחן אסקלפי. |
אסקלפיוס |
194 |
מענין שלדעת אגממנון הקשת המוצלח שירה במנלאוס זכה בתהילה, על אף שבכך הופרה השבועה. |
לתהלה לו |
197 |
כאן במובן "נבהל" (לשמוע שמנלאוס נפגע), לא כרמיזה לפחדנות. |
ויפג אז לב מכאון |
208 |
יראה |
ישור |
275 |
המקור קרוב יותר ל"נתפייס" או "נשלים" או "נפצה זה את זה". |
נתפשר |
362 |
במקור "אֵלִים", כלומר בהוראת רבים. |
אלוהים |
363 |
תרגום בעייתי. במקור יותר קרוב ל"בעל רוח סוערת [מדי]". |
גבה-הלב |
365 |
תתמהמה, תשתהה |
תחיל |
371 |
האורחות הן מרווחים שנועדו למעבר מרכבות בין גושי חיילים. |
ארחות מלחמה |
371 |
התנגד, ערער את כוונתם |
מחה בידם |
381 |
גַּלֵי |
משברי |
422 |
מתנפחים, גדלים |
צבים |
424 |
מלחמה |
לחם |
428 |
[ראשיתה]
קטנה מאוד |
מצער |
442 |
הכוונה לטבור המגן, לא טבור הלוחם. |
הטבור |
449 |
התקיף, האמיץ (טשרניחובסקי כתב בשיר "מה נפלא הקו המרומז עד חמדת שוקייך בעזמה
וברוך") |
העזם |
479 |
היא טרויה |
פרגמוס |
508 |
האלה אתנה |
טריטוגניה |
515 |
טבורו (לפי שיר השירים ז' ג': "שררך
אגן הסהר") |
שררו |
525 |