הערות לאיליאדה, שיר חמישי

מאת אסף ברטוב

הערה	מלה	שורה
עוד דוגמה להטלת כידון שמחטיאה את קורבנה המיועד (אם כי הפעם לא הורגת אף אחד אחר), לעומת דקירה בחנית שפוגעת בפגס. כמו כן, הטרויים הללו ניסו להילחם מתוך המרכבה; בעיני המשורר, זה נדון לכשלון, ונראה עוד נסיונות להילחם מתוך המרכבה, וכולם ייכשלו.	הכהו	19
התנהגות בלתי-הרואית בעליל – לא רק הפקרת גופת אח-לנשק (וראינו כמה חשוב הקרב על הגופות), אלא הפקרת אח ממש!	לא ערב לבו	21
כלומר, להגביל את מנת הסבל של אבי השניים, כהן הפייסטוס. הפייסטוס לא מנע מדיאומדס להרוג את פגס, אך רוצה למנוע מאביו שברון לב מוחלט בהיהרג שני בניו.	למען לא תאבל	24
אתנה משכנעת את ארס לעזוב את שדה הקרב, בנימוק של אי-התערבות, לפי רצון זאוס. זה תכסיס שארס לא מבחין בו, שהרי היא עצמה הפיחה עוז בדיאומדס, ובדיוק כדי להקנות לו תהילה היא מסלקת את ארס מהצד הטרויאני. בשורה 31 היא מחמיאה לו בסדרת כינויים אהובים עליו.		29–34
לצד דיאומדס, שהוא מוקד הענין בשיר זה, מתוארים גם נצחונות של מנהיגים נוספים, אולי כדי לא לקפח את חלקם, כלומר להדגיש שלא רק דיאומדס נלחם באותה עת בגבורה, ואולי בה בעת כדי לתת רקע "רגיל" שקרבות דיאומדס יוכלו להתבלט מולו. בשורה 39, במקור ממש "העיף החוצה" (ekbale), כלומר עוצמת המכה היתה אדירה, לא רק גרמה לאודיוס לאיבוד שיווי המשקל. העובדה שגם הוא הוכה בגבו, יחד עם הגיבורים שהניס דיאומדס ועם הקרבות שבאים בהמשך, רומזים על תנופת ההתקפה האכאית. את הנוסחה משורה 42 פגשנו בשיר הקודם, על התקבולת שבה בין צליל קריסת הגוף לבין צליל הנשק הנופל.		38–42
פיסטוס הוא שם של עיר גדולה וארמון בכרתים. מענין שהמשורר בחר בשם זה דווקא לאיש מֵאוֹנִי (עַם מבעלי הברית של הטרויים); אולי מדובר באסוציאציה פשוטה – אידומנס הוא מלך כרתים, ומושבו בקנוסוס, והשם פיסטוס עלה בדעת המשורר.		43
גם במקור מנלאוס ואידומנס חולקים את האפיתט הזה.		55
מי שבנה את ספינותיו של פאריס נהרג בשדה הקרב במלחמה שפרצה בעקבות שימוש פאריס בספינות שבנה. אירוניה של גורל. כינוי הגוף השלישי סתום גם במקור: האם פאריס הוא ש"לא ידע מה-יעצו אלים", או פרקלוס? אם נניח שהכוונה לפרקלוס, ניתן לקרוא את הערת המשורר כמדגישה שפרקלוס לא יכול היה למנוע את מותו שלו.		62–64
בתאנו, אשת אנטנור, ניתקל גם בשיר הבא ובהמשך. היא כוהנת לאתנה.		70
אל הנהר, כלומר אל מקומי מיוחד לטרויה, שיש לו פולחן מכובד בטרויה, אך אינו מוכר מחוץ לה.	סקמנדרוס	77–78
סיכום האינטרלוד של מעשי האכיים האחרים, והבהרת התנופה האכיית והמנוסה הטרויית, וחזרה לגבורות דיאומדס.		84
אפשר לפרש זאת בשתי דרכים: האחת, שדיאומדס נלחם בכזה שצף קצף, שאי-אפשר לעקוב אחריו ולא ברור היכן הוא; השנייה, שהשורות הראשונות של שני הצבאות התערבבו אלו באלו עד כדי שלא יודעים היכן בדיוק דיאומדס כרגע. אני נוטה לראשונה.	ואין אדם...	85–86
הוא פאנדארוס, הקשת שירה במנלאוס בשיר הקודם.	בנו של ליקאון	95
קירק (Kirk) מעיר בעקבות ווסט (West) שציור הלשון "לראות אור שמש" במשמעות "לחיות" הוא עתיק ומופיע גם ברִיג-וֶדָה ההודי.	לראות אור שמש	120
אתנה מסירה את הערפל (כלומר את טשטוש הכאב, ככל הנראה) מעיני דיאומדס, כדי שייטיב להבחין בין אלים לבני אדם. היא אף מורה לו לא לתקוף אלים, אך מוסיפה יוצאת מן הכלל: אפרודיטה, שנואת-נפשה באיליאדה מאז מריבת האלות, שאותה היא מעודדת אותו לתקוף. עוד על כך בהמשך.		128–132
עתה פאנדארוס מקביל לרועה בסימילה, שפוצע את האריה אך נבהל ממנו כשהוא מבחין שלא הרג אותו, ומתחבא ומפקיר את צאנו – פאנדארוס הקשת נסוג, ודיאומדס מכלה את זעמו בשאר הלוחמים הטרויים.		136–143
הדגשת אי-יכולתו של פינופס להעמיד יורשים במקום בניו שנהרגו על-ידי דיאומדס מעצימה את הטראגדיה – בית האב שלו יתפרק: ר' 158.	לא הוסיף להוליד	154
הסתערותו של דיאומדס, שעלתה בחייהם של שמונה טרויים, ארבעה זוגות אחים, מתחילה ומסתיימת בסימילה שמדמה אותו לאריה. רק בשלב זה מתפנה דיאומדס לאסוף את שלל הלוחמים שהרג – עד כדי כך מיהר עד עתה, שלא עצר לאסוף שלל לאחר ההריגות הקודמות.		165
תנופות התקפה מסתיימות בדרך כלל באיליאדה בכך שגיבור מהצד הנגדי "רואה", כלומר מבחין בתנופה, ומגיב.	ראה אותו איניאס	166
אייניאס מעלה את האפשרות שדיאומדס שעושה שמות בטרויים אינו אלא אל בתחפושת דיאומדס.	אם-לא מבני אלים הוא	177–178
לאחר שאייניאס דוחק בפנדארוס לגאול את הטרויים מעונשו של דיאומדס, בשילוב של נזיפה עדינה ושבחים, פנדארוס משיב בנאום ארוך ונאיבי, שמציג אותו בדמות נעבעכית מעט: הוא מזהה את דיאומדס בוודאות אם אינו אל בדמות דיאומדס, הרי שאל עומד לימינו ומסייע לו, "ונסוכה עלטה על כתפיו", כלומר הוא בלתי-נראה. אם החץ שפגע בו לא הרג אותו, הרי שהאל זועם על הטרויים אין לו מרכבה וסוסים שישמשוהו בקרב; הוא השאיר אותם בבית, על אף המלצותיו המפורשות של ליקאון, אביו, מחשש שיסבלו מרעב בהקצבות המצומצמות של עת המלחמה. "מפקד לטרויים" כאן לא ביחס לצבא של טרויה עצמה, אלא לשם העם הקטן שאליו משתייך פנדארוס. הוא מזכיר שקשתו הכזיבה לא פעם אחת, אלא פעמיים – שהרי גם מנלאוס לא מת מפצעו, ואף לא נפגע משמעותית. הוא יעניש את הקשת על הבושה שגרמה לו, אם וכאשר ישוב לביתו.		180–216
אייניאס רומז שאין טעם ליילל ("כה יוסיף וכה יהיה הדבר / עד שנצא"), ומציע שישתפו פעולה ויתקיפו את דיאומדס ממרכבה אחת – אחד מחזיק במושכות ואחד יורד ונלחם בדיאומדס. הוא לוקח בחשבון שייתכן שאמנם יש אל בעזרו של דיאומדס, שאז יצטרכו לנוס מפניו.		218–228
פנדארוס מעדיף שאייניאס יחזיק בסוסים, כלומר לכאורה מתנדב למשימה הקשה יותר – דו-קרב עם דיאומדס, אך מניעיו נגלים בהמשך דבריו: הוא צופה שאכן יצטרכו לנוס, ואז כדאי שאייניאס ינהג בסוסים, כדי להבטיח מנוסה מוצלחת. כך, כמו במקרים קודמים כגון הנאום הקודם של פנדארוס, מצליח המשורר להאיר קווי אופי של דמות באופן עקיף.		230–238
כך במקור, כלומר כינוי אינטימי, שמשמש גם את אתנה בהמשך השיר, וגם את אכילס כלפי פטרוקלוס בשיר מאוחר יותר.	מחמל נפשי	243
מסופר (לא באפוס ההומרי) שאפרודיטה הופיעה לפני אנכיסס בדמות עלמה, ואמרה לו שהרמס הודיע לה שהיא תהא אשה לאנכיסס. הוא שוכב אתה, ורק לאחר מכן היא עוטה את דמותה האלוהית בחזרה, ואנכיסס נבהל מאוד, וחושש מענישת האלים על ששכב עם אלה. היא מרגיעה אותו, באומרה לו שהוא חביב על האלים, ומסכמת איתו שילדם יגדל בקרב הנימפות, ויישלח אליו לכשיגדל. כך נולד אייניאס. התשובה לשאלה מדוע בחרה אפרודיטה באנכיסס אינה ברורה. יש גרסה לפיה זאוס גזר שאפילו אפרודיטה, אשר קושרת בין אלים ובני תמותה בקשרי תשוקה, לא תהא חפה מאהבת בשר ודם.	אפרודיטה	248
סתנלוס מדבר אל דיומדס על נסיגה טקטית, ויש סימטריה בין סתנלוס ודיומדס לבין פנדארוס ואייניאס, בהתייעצויותיהם שמתחילות ברעיון מנוסה ונגמרות בתכנית פעולה.		243–250
במקור: "גזעי" או "משפחתי", כלומר לא לכבוד משפחתו לנוס.	טיבי	253
מתברר שדיאומדס מכיר את כל ייחוסם ועלילותיהם של סוסי אייניאס, והוא זומם לקחתם שלל אם בחסד אתנה יצליח להרוג את אייניאס ואת פנדארוס.	המה מגזע הסוסים	265–272
כלומר, את הסוסים הללו קיבל טרוס במתנה מזאוס, כפיצוי על כך שזאוס חטף את גנימדס, בנו של טרוס, לאולימפוס, לשמש מוזג לאלים.	כפר נפש בנו	266
כזכור, זה ניב הומרי שפירושו "החיים" (living; that are alive)	הרואים באור שמש	267
אבי פריאמוס, בן-דודו של גנימדס, שליט טרויה לפני פריאמוס.	לאומדון	269
בפניה הזו של פנדארוס אל דיאומדס, יריבו שאותו הוא מנסה להרוג, מתמצה ראיית האויב של הגיבורים ההומריים: ככלל, הם לא מקטינים, מנמיכים או מזלזלים באויביהם, אלא להיפך, משבחים ומאדירים אותם, מתוך התפיסה שרק בגיבורים אדירים ראוי לגיבור להילחם, כלומר שהמלחמה נגדם מנחילה לגיבור הנלחם כבוד.	אדיר וגבור...	277
כלומר, כידון פנדארוס חודר את מגן דיאומדס אך לא הוטל בעוצמה מספיקה לחדירת שריונו.		282
שוב ממהר פנדארוס לשמוח, כפי שקראנו בשורה 102 ואילך, ומכריז שכידונו פגע בדיאומדס ואף עבר אותו, כלומר יצא מצידו השני.	הן במפשעה...	284–285
ללמדך שפנדארוס הטיל את כידונו מן המרכבה – תמיד לא כדאי. לעומתו דיאומדס, כזכור, נלחם רגלית, ואת כידונו מכוונת אתנה, נאמר במפורש.	נפל מרכבו לארץ	294
עוד הדגשה לעליונות של דור הגיבורים, ששונה פיסית מבני האדם הרגילים, בני זמנו של הומרוס.	אלה החיים כיום	304
תיאור מוות קלאסי של הומרוס. אייניאס ספג מכה קטלנית, אפוא. אבל...		310
הפתעה: (ואולי לא הפתעה גדולה כל-כך) אפרודיטה נחלצת לעזרת אייניאס, שהוא בנה ממש.		311
לא סומכים על כל אחד שישמור על שלל כה נחשק!	למו לב אחד	326
היא אפרודיטה. אפרודיטה נולדה מן הקצף שעלה מן הים לאחר שקרונוס, אבי זאוס, כרת את אבר המין של אוראנוס, אביו, והשליכו אל הים. אירוע זה התרחש, לפי המסורת, ליד קפריסין, וכך אפרודיטה עלתה מן הים בקפריסין. ואולם, הומרוס מעדיף גרסה אחרת להולדתה של אפרודיטה, כפי שנראה מיד, ומשתמש בשם המסורתי קיפריס אולי בלי משים להיותו קשור לסיפור הלידה מאוראנוס.	קיפריס	330
אלת מלחמה משנית, דומה לארס.	אניאו	333
במקור מופיעה גם המלה "מִיָד", בניגוד מובהק לתיאורי חדירת שכבות השריון שלהם הורגלנו עד עתה.	חדר בעד כסותה	337
רבים של כָרִיס; הצורה היוונית של שלוש הגראציות. בנות לוויה של אפרודיטה.	כריטות	338
במקור ikhor (אִיכוֹר), מלה מעורפלת שהוראתה בתקופה מאוחרת, אצל אפלטון והיפוקרטס קשורה לנוזלי גוף שאינם דם. המלה הגיעה עד לאנגלית – ichor, ומוגדרת במילון כנוזל דליל או הפרשה דמוית-דם.	הלח	340
דם או לא דם, בהחלט כואב לאלים כשהם נפצעים.		343
דיאומדס מעיז פנים עד כדי כך שהוא לועג לאלה אפרודיטה, ואף מאיים עליה שתתחרט עוד יותר אם תשוב להתערב במלחמה. הוא גם רומז לפרשת הלנה, אולי לפיתויה בידי אפרודיטה כפי שהלנה עצמה הציגה זאת בשיר השלישי, ואולי רק לאחריות הכללית של אפרודיטה לענייני אהבים.	סורי, בת זאוס...!	348–351
הכאב והתדהמה נוכח הפציעה ונוכח החוצפה מונעים מאפרודיטה להפעיל את עוצמתה ולהגיב על דברי ומעשי דיאומדס, והיא עוזבת את שדה הקרב כדי להתאושש.	הלכה נדהמה	352
כלומר, ארס נמצא בשדה הקרב, אך הוא אינו נראה ואינו מתערב, אולי מתוך ציות לבקשת אתנה שראינו קודם.	עוטים ערפל	356
המסורת שבה דבק הומרוס, ואחרים אחריו, היא שאפרודיטה נולדה לזאוס ולדיאונה, אלה שמעט הידוע עליה. לכן הוא מתאר את אפרודיטה מבקשת ניחומים בחיק אמהּ, בעוד שלפי המיתוס שהזכרתי קודם, אפרודיטה נולדה מזכרותו של אוראנוס וללא אֵם כלל. לימים, בדיאלוג "המשתה", מציג אחד הדוברים הבחנה בין "אפרודיטה אוּראנִיָה" (השמיימית) לבין "אפרודיטה פאנדֵמוֹס" (העממית), שמהדהדים בה שני סיפורי ההולדת הללו, אך ההבחנה יותר פילוסופית מאשר מיתית – כלומר, הוא לא קובע שהיו שתי אפרודיטות, אחת טיטאנית קדומה ואחת אולימפית, אלא שיש שני מופעים לאפרודיטה – האחד של אהבה שמיימית, מקור כל האהבה בעולם (כולל אהבת אֵם וכו'), והשני אהבה גשמית, מקור האהבה הגופנית והחשק.	אמה דיאונה	370
נוסח דבריה של דיונה סתום מעט. היא מניחה, בכל אופן, שאחד האלים פגע באפרודיטה, שזה הכי סביר, כמובן. אין לומר שלא יעלה על הדעת שאדם יפגע באל, משום שכפי שדיונה אומרת בהמשך, יש תקדימים.		373–374
סיפור כליאתו של ארס כמעט שאינו ידוע ממקורות אחרים, בעוד שנראה שהמשורר הניח ששומעיו הכירו את הסיפור, משום שהוא מביא אותו בתמצית הקיצור, כמו את הסיפורים הבאים. גרסה מאוחרת הסבירה את כליאתו כנקמה על שהרג את אדוניס, בנה של אפרודיטה. גם על המקורות לשאר האזכורים בנאום דיאונה הדעות חלוקות, ולא אפרט את ההסברים החלקיים כאן.		385–391
הוא הראקלס, הגיבור האגדי.	בן אמפיטריון	392
כלומר, גם כאן הראקלס, שהיה בעצם בן זאוס, ששכב עם אשתו של אמפיטריון, כלומר הלה הוא אביו המאמץ.	אותו הגבר	396
אל רפואה שנזכר רק כאן ובשיר הרביעי באודיסיאה. תפקידו עבר לאפולון, ושיר התהילה לאפולון נקרא פאיאן (קראנו על שירת פאיאן בשיר הראשון, כשהסתיימה המגיפה), כנראה עם קשר לפיאון.	פיאון	401
האינטרלוד באולימפוס מסתיים באוירה מחויכת, לאחר שאתנה מתבדחת על חשבונה של אפרודיטה, באומרה שהיא בטח נפצעה מקרסי הזהב של שמלתה של עוד אשה אכיית שניסתה להביא אל טרויה. המשורר מחזיר אותנו אל שדה הקרב ואל דיאומדס, לאחר שנבואת דיאונה מהדהדת ברקע.		431
תאוות השלל והכבוד של דיאומדס מעבירה אותו על דעתו: הוא מזהה את אפולון שמגונן על אייניאס, ובכל זאת תוקף אותו, בניגוד לאזהרת אתנה.		435
טרויה, כאמור. כאן ליתר דיוק האקרופוליס של טרויה (המתחם המבוצר, הגבוה)	פרגאמוס	446
אמו ואחותו של אפולון, בהתאמה	לטו וארטמיס	447
אפולון עושה דבר מענין – הוא בונה פסל של אייניאס בשריונו וכליו, ומתעתע בלוחמים בשדה הקרב לחשוב שמדובר באייניאס, ושני הצדדים נלחמים כדי לתפוס או לשחרר אותו. בינתיים אייניאס עצמו נרפא במקדש באקרופוליס של טרויה, כאמור.	צר צלם	449–453
עם התגייסותו המחודשת של ארס לצד הטרויאנים, התנאים מבשילים למהפך במהלך הקרב.		470
הקטור אולי נעלב ונפגע, אבל הוא לא משיב לדברי סרפדון, או מוחה, אלא מזנק לפעולה. מעבר להיות הצורה של נאום-נזיפה-ויציאה-לפעולה טיפוסית לתיאור התחלת תנופה נגדית בקרבות האיליאדה, מותר לשער שגם הקטור, יחד עם שאר הטרויים, נהדף ונסוג לנוכח התקדמות האכיים המרהיבה בחצי הראשון של השיר, ובמיוחד מעללי דיאומדס.		493
עוד דוגמה מצוינת לדימוי מעולם החקלאות בעת שלום בניגוד חריף לקרב.		499–502
כלומר, לא שאלו את איניאס איפה היה וכיצד נרפא, משום שאפולון הטיל עליהם נטל כבד וכו', היינו משום שהיו עסוקים בלחימה.		516–518
מה שנקרא "דוגמה אישית"...		533
ראינו בשיר הקודם כמה אגממנון דאג ממקרה של הרג מנלאוס והשלכותיו על המלחמה ועל המוראל. מנלאוס נוקט כאן צעד אצילי (מניעת לכידת גופות האכיים בידי אייניאס) אך לא זהיר.	יצא אל בין החלוצים	562
אין בושה בנסיגה טקטית לנוכח אויבים עדיפים מספרית או מבחינת כוחם. נסיגה כזו אינה בריחה, שהיא מבישה.	לא נשאר	571–572
גם אחרי הגשמת חילוץ הגופות, מנלאוס נכנע ליצרו ההרואי וממשיך להילחם בין החלוצים, כלומר מסכן את עצמו.	בין החלוצים	575
כזכור, אתנה חננה את דיאומדס ביכולת לזהות את האלים מיד.		604
סרפדון הוא בנו של זאוס, ועוד ניתקל בכך בהמשך, ואילו טלפולמוס הוא בנו של הראקלס, בעצמו בנו של זאוס, ולכן טלפולמוס הוא נכד זאוס.		631
אפולון ופוסידון חפצו לבחון את לאומדון, והתחזו לבעלי מלאכה וקיבלו על עצמם את ביצור העיר טרויה תמורת שכר. לאחר שהשלימו את מלאכתם, סירב לאומדון לתת להם את שכרם. על-כן שלח אפולון מגיפה (כדרכו), ופוסידון שלח מפלצת-ים שחטפה את אנשי מישור טרויה שוב ושוב. לאומדון פנה אל האוראקל, ונאמר לו שכדי להציל את עירו עליו לחשוף את הֵסִיוֹנֵה (בתו, אחות פריאמוס) על סלעי החוף, שתהיה למפלצת לאוכלה. הוא עושה זאת וכובל אותה בשלשלאות לסלעים. הראקלס שומע על כך ומציע ללאומדון להציל את בתו תמורת סוסיו הפלאיים שקיבל תמורת גנימדס (שנזכרו זה מכבר), וכך מוסכם. לאחר שהראקלס הורג את המפלצת ומציל את הסיונה, אך לאומדון לא לומד מהנסיון ושוב מסרב להיפרד מהסוסים. הראקלס אוסר מלחמה על טרויה, כובש את העיר, הורג את לאומדון, לוקח את הסיונה איתו ליוון ונותן אותה לטלמון (אבי איאס הגדול) לאשה (אך היא אינה אמו של איאס; אמו היא פֶּרִיבּוֹיָה).		640–642
פרט חריג: בד"כ מתאר המשורר את הקרב ראשית מצד אחד ואז מהצד השני.	בבת אחת	656
כלומר זאוס	אביו	662
סרפדון מבקש מהקטור שיעזוב את שדה הקרב יחד איתו, כלומר שיפנה אותו אל העיר כדי שיוכל לגסוס שם בשקט.	עזוב תעזוב עמדי	685
כלומר, התעלף	רוחו עזבו	696
לא מדובר כאן, כמובן, בבנו של אגממנון בשם זה.	אורסטס	705
נראה שהנוהג המיקני היה לאחסן מרכבות בתוך מבנים (לא בחוץ), ובנפרד מגלגליהן. לכן מרכיבה הבה את הגלגלים על המרכבה. עובדה זו, אגב, עולה לא רק מן האיליאדה (גם בשיר השמיני), אלא גם מלוחות ה-Linear B המיקניים, וזו דוגמה דווקא לדיוק הסטורי של המשורר.	ותתן ברכב גלגליו	722
במקור אתנה "שופכת" או "מגִירה" את שמלתה על הרצפה – נוסח חושני בהרבה מ"הסירה". בית אביה הוא היכל זאוס באולימפוס, כמובן. ההדגשה על היות השמלה מעשה ידיה תואמת את ההיבט של אתנה כאלת חוכמת המלאכות (חוכמת מלאכות ומיומנות היא אחד הדברים שהבטיחה אתנה לפאריס תמורת הבחירה בו, בשעתו)	הסירה	733–735
במקור בערך "געו" או "חרקו".	נפתחו בשאון	749
לדימוי הזה, של השער למושב האלים מעל האולימפוס כעשוי מענן, אין אח ורע בשאר השירה ההומרית ואף אינו אופייני לתיאורים אחרים של מושב האלים בתרבות היוונית. מענין, אגב, שהעננים, בניגוד למה שהיינו מצפים משער שעשוי מעננים, חורקים בהיפתחם...		749–752
זאוס משיב לבקשת הרה בקצרה, ומענין שהוא נענה לבקשה הזו על אף שהתקדמות הטרויים רצויה לו כדי לעמוד בהבטחתו לתטיס.		765–766
כלומר, הנהר סימואיס מואנש ומיוחסת לו יוזמה של הצמחת אמברוסיה, מזון האלים, על הדשא כדי להאכיל את סוסי הרה, שאותם הפכה הרה לבלתי-נראים.	אמר סימואיס	777
דימוי מפתיע, והדעות חלוקות על מישור הדמיון: האם הכוונה לצעדים שקטים? לצעדים קצרים ומהירים? לצעדים מהוססים?	כיונים חרדות	778
שמו של כרוז אדיר-קול. מענין ששמו התגלגל לתואר בשפה האנגלית: stentorian, a stentorian voice.	סטנטור	785
גם אתנה חוזרת לעלילות טידס אבי דיאומדס בתבי, שפגשנו בשיר הרביעי בשיחה עם אגממנון. גם אגממנון השתמש בסיפור הזה כדי לנזוף בדיאומדס ולהניעו לפעולה.		804
הטיעון של אתנה, כמו נאומים רבים אחרים באיליאדה, בנוי במה שמכונה "מבנה טבעת": אינך ראוי להיות בן טידס; טידס, גם כשציויתי עליו לא להילחם, לא הצליח לכבוש את העזתו וגבורתו אעפ"כ עמדתי לימינו. והנה אני עומדת לימינך, ומעודדת אותך להילחם, ואתה לא נלחם, ואולי מפחד. ברור, אפוא, שאינך בנו של טידס.		802–813
הפכפך, במקור, alloprosallos, בערך "דבר אחר עבור כל אחד" – התרגום קרוב מאוד למשמעות, אך בעיני יש טעם מיוחד לביטוי היווני, ולכן הבאתי אותו.		831
לא ברור על איזו הבטחה מדובר כאן, וייתכן שאתנה משקרת. בשיר העשרים ואחת נרמזת שוב ההבטחה הזו, אך אין הסבר.	כבר הבטיח	833
הרעיון המוכר של כובע או קסדה שמעניקים ללובשם את היכולת להפוך בלתי-נראה מופיע כאן לראשונה בהקשר יווני. ייתכן שהחפץ הזה מיוחס להאדס בעקבות גזירת שמו מן: a-(v)ides, כלומר "בלתי-נראה". צליל ה-v שייך לאות דיגאמה, שנשמטה בערפלי "תקופת החושך". לא ברור מדוע אינה מכסה עצמה ערפל או ענן, כפי שראינו את שאר האלים עושים.	קובע הדס	845
מכאן נראה כאילו ארס עסק ב"ניצול" (ביזת) הגוויה, פרט מפתיע על מידת החיקוי של האל את האדם בהילחמו בשדה הקרב.	זנח את פריפס	847
כלומר, אתנה הודפת את כידון ארס.	ברומח	853
ואתנה היא גם זו שמסייעת לדיאומדס לפגוע בארס – במו ידיה היא נועצת את הרומח בנקודה אסטרטגית בבשרו של ארס.	אתנה נעצה	856
כוונתו לאתנה.	בת פותה	875
זאוס כבר שמע יללות מאפרודיטה היום, וסבלנותו קצרה, מה גם שאת ארס הוא מתעב, כפי שהוא מסביר לו ברהיטות.		889-898
השווה שיר ראשון, ש' 176–177.		890–891
זאוס מתעלם מההאשמה בדבר אי-שליטתו באתנה, ולעומת זאת נזכר בהרה, שידועה בהיותה בלתי-ניתנת לריסון, ומפנה את האחריות למצבו של ארס אליה.		892–893
רמז לגורלם של הטיטאנים בני דורו של קרונוס, שגורשו ע"י זאוס לטארטארוס, מין גיהנום שומם מתחת לאדמה. הסיפור מופיע אצל הסיודוס ב"תיאוגוניה".	העמקת לשבת	898