הערות לאיליאדה, שיר שביעי

מאת אסף ברטוב

הערה	מלה	שורה
ובמקור βοωπις, כלומר בעלת עין הפרה, אותה מחמאה ששמורה בדרך כלל להרָה.	היפה	10
הוא גלאוקוס שפגשנו בשיר הקודם, כששוחח עם דיומדס	גלבקוס	13
סדרה של נצחונות סתמיים להמחשת כניסת הקטור ופאריס לקרב, לצד גלאוקוס. אין בהם ענין מיוחד, ולכן הומרוס אינו מפרט אותם, אך לטעמו נחוץ להזכירם כדי ליצור את רושם סער המלחמה לפני המפגש הדרמטי הבא.		7–16
המקדש על ההר מעל טרויה	פרגמוס	21
שקר גס מצד אתנה...	ובלבי ככה אמרתי	35
הלן ניחן ביכולת הנבואה, כמו בתו של פריאמוס, קסנדרה. יצוין שהומרוס עצמו לא מתייחס ליכולת הנבואית של קסנדרה, וזו מוזכרת רק במסורות מאוחרות יותר. במחזה "פילוקטטס" לסופוקלס, מוזכרת נבואה של הלן לפיה את טרויה ניתן לכבוש רק בעזרת קשתו של הראקלס (שנמצאת בידי פילוקטטס בעת מלחמת טרויה), אך הומרוס לא מזכיר זאת.	הלן בן פריאמוס	44
גזירת המוות, המוֹירָה. כלומר, הלן מבטיח להקטור שלא בדו-קרב זה יקפח את חייו, ולכן כדאי לצאת אליו.	פקודת כל אדם	52
כוונתו לברית שנכרתה בין אגממנון לפריאמוס לפני הדו-קרב הראשון, בין מנלאוס לפאריס, שנערך בתחילת היום. הברית הזו כשלה ולא הצליחה לסיים את המלחמה.	לא רצה בברית שבועתנו	69
הקטור מודע לכך שעצם המשך המלחמה הוא גזירה רעה על שני הצדדים; לשניהם היה נחסך סבל רב לו היתה המלחמה נגמרת עם תוצאות הדו-קרב. הוא לא רואה בהמשך המלחמה עיכוב מבורך של גורל קבוע מראש.	הוא חרש הרעה	70
חשוב לסכם מראש שיינתן טיפול הולם לגוויה. זה אופייני, ככל הנראה, לדיונים מקדימים לפני דו-קרב, אך כאן יש גם הטרמה טראגית של סופו של הקטור. היו שראו את הומרוס כגדול הטראגיקונים, בין היתר בזכות רגעים כאלו.	ואולם גוויתי ישלח	79
נוהג מקובל בעולם העתיק היה לתלות את נשקו של מנהיג המנוצחים או גיבורם הגדול במקדש לראש האלים או לאל המלחמה. מוזכר רק כאן בטקסט ההומרי, אך ידוע ממקורות אחרים, ובמיוחד ברומא. המונח הלטיני spolia opima מציין את השלל המיוחד הזה, אשר מקדישים לאל. הקדשת ה-spolia opima היתה כבוד שאין למעלה הימנו ללוחם מנצח.	שם אתלנו	83
עוד דוגמה לתודעה ההסטורית המפותחת של הומרוס והגיבורים ההומריים: מאוד חשוב להם מה יאמרו עליהם בדורות הבאים. תהילת העולמים, כזכור, היא פסגת שאיפותיו של הגיבור ההומרי. גם באודיסיאה, בשיר השלישי, שבו מבקר טלמאכוס אצל מנלאוס והלנה בספרטה, אומרת הלנה שהם ייזכרו בשיר.	והיה באחרית הימים	87–91
זה מקרה יחיד של גיבור הומרי שמזכיר את עצמו בצירוף אפיתט מחמיא.	הקטור הנהדר	90
עלבון שכבר ראינו קודם לכן. מענין, אגב, שאיש מהאכיים לא משיב להקטור תשובה שמטיחה בפניו את הפרת השבועה הקודמת (ביריית החץ של פאנדארוס). ככל הנראה, העלאת טיעון כזה רק תוסיף מבוכה במצב הזה, כלומר ההיתלות בהסכמים פורמליים במקום להתייצב לדו-קרב רק תעצים את אפקט הפחדנות.	אכיות	96
מים ואדמה הם מרכיבי האדם, לפי תפיסות יווניות שונות (אצל הסיודוס, למשל).	מים ואדמה	99–100
שוב מתגלה מנלאוס כגיבור אמיתי, שעומד כשכולם חוששים לעמוד, ומוכן להסתכן בקרב מול הקטור האדיר (והצעיר ממנו). מנלאוס היה זה שנלחם גם בדו-קרב הקודם, אך שם היה זה דו-קרב של נקמה אישית, נגד פאריס, שפשע נגד מנלאוס בעצמו; אין למנלאוס שום דבר נגד הקטור.	הנני ואצא	101
עוד פנייה אישית של המשורר אל אחד הגיבורים (פנייה כזו נקראת אפוסטרופה [apostrophe]). בשיר הרביעי ראינו שתי פניות כאלו, אף הן למנלאוס. בשיא המתח, לפני דו-קרב נוסף, בין מנלאוס להקטור (ואנו חוששים למנלאוס, כמובן), משנה המשורר את הטון ונותן לנו פנייה אישית מרגשת. ככל הנראה, הומרוס מחבב את מנלאוס באופן מיוחד.	עליך	104–106
אין מקום אחר שבו נאמר שאכילס חושש מהקטור. נראה שמדובר בהגזמה רטורית מצד אגממנון, כדי להתגבר על גאוותו של מנלאוס.	הן גם אכיל	113
לאחר ששוכנע מנלאוס לא להתייצב מול הקטור, נותרים האכיים במבוכה. אגממנון הבטיח שיימצא מי שיקום, אך בינתיים זה לא קורה. מטבע הדברים, נסטור הזקן מוצא עצמו נדרש לנאום. הוא גם בעמדה נוחה לנזוף באחרים, משום שאי-אפשר לומר לו "התנדב אתה בעצמך", עקב גילו המופלג. הוא מרביץ תורה בגיבורים הנרפים של הדור הצעיר, בספרו על גבורתו שלו בזמנו.	ונסטור התיצב	123
חוקרים התווכחו רבות על הבחירה דווקא בפלאוס, אביו של אכילס, כמי שיתבייש בהתנהגות האכיים, בהתחשב בכך שהמועמד הטבעי להתייצב מול הקטור הוא כמובן אכילס, שנעדר משדה הקרב ובכך, אפשר לומר, אחראי למבוכה הנוכחית. אך נדמה שפלאוס, גיבור רב תהילה בזכות עצמו, מובא כאן כדוגמה מופתית לגיבור מהדור הקודם, שהיה מתבייש בגיבורים הנרפים דהיום, בלי קשר להיותו אביו של אכילס.	פלס הישיש	125
על הריגת אראותליון שמענו כבר בשיר הרביעי (ש' 319) מפי נסטור, ועתה אנו זוכים לסיפור המלא.	ארבתליון	136
הסיפור במבנה טבעת: לו הייתי צעיר – אראותליון – אריאותואוס – אראותליון – לו הייתי צעיר.	מבנה טבעת	132–157
תרבות הכלימה בפעולה: לאחר נזיפתו המבישה של נסטור, הכלימה מתגברת על הפחד, ותשעה קמים להילחם. קל לדמיין מעין היסוס בתחילה, ואחד הגיבורים מתחיל לקום, ואז מיד קמים גם אחרים כדי שלא יזכה בתהילה על חשבונם.	תשעה גיבורים נחפזו	161
אפשר לקרוא כאן סרקזם, אך אין זה מחויב המציאות בשום פנים. המשורר בהחלט לוקח ברצינות את התעוררות הרוח שגורם נאום כשל נסטור.	נכספה נפשם	169
ללמדך שאודיסאוס, למשל, לא נתפס כיריב מכובד להקטור, ובטח שלא נראה שיש לו סיכוי מולו.	אנא... יהא זה	179–180
ראינו כבר שאיָס הוא לוחם ההגנה הטוב ביותר בקרב האכיים, ושבזכותו נהדפה מתקפה קודמת.	מגינם של בני האכיים	211
הקטור מפחד מאיס, על אף שהלן הבטיח לו שלא ימות בדו-קרב. ללמדנו: שכל לחוד, ורגש לחוד.		218
איס מזמין את הקטור להיות התוקף הראשון בדו-קרב.	אסר מלחמה	232
לא ברור ממה נעלב כאן הקטור; חוקרים רבים סבורים שחשב שאיס מציע לו להתחיל מתוך רמיזה שהוא הלוחם החלש יותר והפחות מנוסה, שלכן נותנים לו להכות ראשון.		235–236
הפציעה זהה לזו שספג פאריס בדו-קרב הראשון (שיר שלישי, 357–360)	מפשעה	253–254
מגינו של הקטור נשבר, פוגע בברכיו, וגורם לו לאבד את שיווי משקלו, וליפול כשהמגן השבור כרוך לו על גבו. זו נפילה בלתי-מכובדת, ולכן אפולון חש להקימו כדי לחסוך את הרגע המביש של ההתפתלות מתחת למגן השבור והקימה בלעדיו.	חש ויקימהו	272
ודאי לא היו מתחילים דו-קרב סמוך לשעת החשכה, וודאי שלא נמשך שעות רבות. נראה, אפוא, שמדובר בתירוץ, או של הכרוזות, או של המשורר.		282
הקטור נענה להצעת הפסקת האש שמציעים באופן ספונטני ומשונה הכרוזות משני המחנות. כנראה שבכל זאת אינו בוטח בנצחונו, והוא שמח על ההזדמנות לרדת מהעץ ולסגת מההתחייבות לקרב ביניים עד מוות.		298
או שנבואת הלן לא נודעה ברבים, או שהיא פשוט לא משכנעת, ביחס למוניטין האדירים של איס.	כי ראותו חי לא פללו	310
נסטור מציע לערוך הפסקה בקרבות החל ממחר, לצורך איסוף גוויות החללים ושריפתם. את ההפסקה יש לנצל גם לבניית חומה סביב הספינות והמחנה שלפניהן. לכאורה, משונה שבונים ביצורים סביב המחנה בשנה העשירית; הקושי מזכיר לנו את הטֵייכוֹסקוֹפִּיָה, סצינת המראה מן החומה בשיר השלישי, שנראתה תמוהה אף היא בשלב זה של המלחמה. הסבר אחד הוא שמדובר בהקמה מחדש של חומה וביצורים לאחר שהקודמים נחרבו או נשחקו. הסבר אחר הוא שהמשורר מעונין להביא סצינה נוסחאית שירש מקודמיו, ואשר שייכת לתחילת המלחמה, ומצא לנכון לשלב אותה כך (ולא בנאום שמזכיר את הבנייה, למשל). הסבר שלישי הוא שרק עתה התעורר הצורך בחומות, עקב מצב המלחמה.		343
אנטנור מציע לסיים את המלחמה בהיענות לדרישות האכיים, תוך אזכור הפרת הברית מצד הטרויים. "את-אשר ציווני לבבי" רומז, אולי, שהרעיון נישא בליבו כבר זה זמן מה, ושעתה, לאחר שהקטור עצמו נסוג מדו-קרב באופן אמביוולנטי, הוא בוחר להציע את ההצעה.	[נאום אנטנור]	348–353
פאריס תוקף את אנטנור, ומודיע חד-משמעית שלא יוותר על הלנה בשום תנאי. עם זאת, הוא מציע לתת לאכיים את אוצרותיהם בחזרה, ולהוסיף מעין פיצויים, כהצעה חלופית לסיום המלחמה.	[נאום פאריס]	357–364
פריאמוס מציע שתובא הצעת פאריס בפני האכיים, אך נראה שאינו מצפה שיקבלוה, שכן הוא ממשיך מיד ומציע (בלי לדעת שכך הציע גם נסטור) הפסקה לצורך איסוף גוויות ושריפתן, שלאחריה "נשובה ונערך מלחמה". (בתוספת חזרה מדגישה על היות הימשכות המלחמה ואף הפסקתה בעתיד תלויות ברצון האלים.)	[נאום פריאמוס]	368–378
אפילו הכרוז הממלכתי של טרויה מתעב את פאריס, והוא מרשה לעצמו להביע זאת בבואו אל האכיים. זו דרך נוספת שבה מאיר הומרוס בעקיפין את יחסיו של פאריס עם הטרויים.	לו קדמו השוד	390
איש לא מהין להשיב להצעת הכרוז. לרוב האכיים אין זכות לדבר בשם הקואליציה. נראה שרק לאגממנון כמפקד ולמנלאוס כמעורב העיקרי בסכסוך שהיווה עילה למלחמה יש זכות להשיב, והם מחרישים, ולכן גם כל היתר שותקים. מדוע הם שותקים? ראשית, ההתלבטות לא קלה: מצד אחד, ודאי שלכולם נמאס מהמלחמה שהתארכה, וסיום למלחמה יהא דבר טוב, מה גם שאוצרות עכשיו יותר טובים מהפסד אפשרי או אוצרות ואשה אח"כ; מצד שני, ויתור על הלנה הוא השפלה אדירה עבור מנלאוס, ובמידה רבה גם עבור שאר האצילים היוונים. ייתכן אף שאם יסכימו לעסקה יסיקו הטרויים שהאכיים על סף שבירה, ימשכו את הצעת ההסכם וימשיכו להילחם במוראל גבוה. לצד כל זאת, אגממנון זוכר את המשבר באסיפה (שיר שני), ואולי הוא חושש שאין בכוחו לסרב להצעה פן יתמרדו האנשים על הארכת המלחמה, ומאידך אין בכוחו לקבלה ולהביא חרפה על האצילים.	מחרישים	398–399
דיומדס מציל את המצב בבטחונו הרב (לאחר גבורותיו, מצב רוחו טוב מן הסתם), ומזכיר שמה שחשוב הוא גזירת האלים. אפילו את הלנה עצמה הוא קורא לדחות, אף שבבירור לא הוצע להחזירה.		400–402
אגממנון ממהר להיתלות בדברי דיומדס, שזוכים לתמיכה קולנית של החיילים, וברור שהוקל לו שההחלטה נעשתה עבורו. עם זאת, חשוב לו לאשר את רצון העם בהחלטתו, כדי לא ליצור מצב שהתקבלה החלטה בלי אישורו.		406–407
השֶׁמֶשׁ	הליוס	421
מעבר חד לאולימפוס, כמנהגו של הומרוס.		443
סיפור החומה שבנו האלים כבר הוסבר, בהערות לשיר החמישי סביב שורה 640.	החומה	452–453
תמונה נדירה של המערך הלוגיסטי מאחורי נוכחות האכיים במישור טרויה זה תשע שנים. האספקה מגיעה בספינות, ונקנית בכסף ובשלל.	נושאות היין	467