הערות לאיליאדה, שיר שמיני
מאת אסף ברטוב
הערה |
מלה |
שורה
|
כזכור, היא איילת השחר |
אאוס |
1 |
כלומר, שיש לו יותר מפסגה אחת |
רב הראשים |
3 |
מין תת-גיהנום נורא, בניגוד לשאול של האדס שהוא מקום של שכחה והתאַיינוּת, טרטרוס הוא מקום פראי ונורא. |
טרטרוס |
13 |
נראה שיש אמביוולנטיות מסוימת לגבי מיקומו של הר אולימפוס: מצד אחד, מדובר בהר בצפון יוון (בחבל תסאליה), ומצד שני, "אולימפוס" הוא גם מושב האלים השמיימי, שלפעמים, כמו כאן, מתואר כמנותק מהאדמה, ולא רק כפסגה גבוהה של הר. חוקרים נותנים לכך הסברים מהסברים שונים, ולענייננו נסתפק בהשערה שמדובר בשתי מסורות שהשפיעו על המשורר בו-זמנית. |
שן-סלע |
25–26 |
ר' הערתי בשיר הרביעי, ש' 515 |
טריטוגניה |
39 |
הפסגה הגבוהה ביותר של הר אידה, כנראה. |
גרגרון |
48 |
כזכור, "ראייה" משמשת את הומרוס בתיאורי הקרב לתיאור הבחנה במצוקתו של לוחם אחר. (השוו אייניאס ודיאומדס ש"רואים" בשירים הקודמים). |
ראה ראהו |
91 |
...או לא רצה לשמוע... |
לא שמע |
97 |
הוא נסטור |
בן נלס |
100 |
כזכור, דיומדס נטל כשלל את סוסיו המהוללים של אייניאס, לאחר שהביס אותו ואת פאנדארוס. |
סוסיו של טרוס |
106 |
כלומר, לסוסים של נסטור |
לאלה |
109 |
עוד דוגמה להחטאות הקטלניות בעת הטלת חניתות |
החטיא... ויך |
119 |
כאן במובן חוד החנית |
החץ |
121 |
הקטור לא עושה את הטעות שעשו אחרים; הוא לא מנסה להציל את גופתו של אניאופס, משום שברור לו שדיומדס יחסל אותו. |
עזבו |
125 |
כזכור, זאוס הפיל פור בין האכיים לטרויים, וגורל הטרויים יצא עליון, כלומר זאוס קבע שהאכיים ינחלו תבוסה, ואף היכה אותם בברק לוהט. מענין שאעפ"כ נאמר לנו כאן שהאכיים בתנופה והטרויים נסוגים, והכל בזכות אומץ ליבו של דיומדס, שמנע את מות נסטור (שהיה עלול להיות מכה מוראלית רצינית) והבריח את הקטור. עד כדי כך האכיים בתנופה, שזאוס נאלץ להתערב שנית. |
לולא הציץ |
132 |
נסטור מבין את מה שדיומדס לא מבין – שלא לרצון זאוס שהאכיים יצליחו היום. דיומדס, כדרכו, מאמין בעצמו ללא סיג, אך עתה הוא משתכנע. |
[נאום נסטור] |
139–144 |
דיומדס אוכל את עצמו על ההזדמנות שתינתן להקטור להתרברב שהבריח את דיומדס. דבר נורא ביותר עבור הגיבור ההומרי הוא שליריב תהא סיבה ללעוג לך. |
נבעת...מפני...לבלעני |
149–150 |
אינטרלוד קצר בין הרה לפוסידון, שבו נכשלת הרה בנסיונה לעורר את האלים הפרו-אכיים לפעולה. החוקר פניק (Fenik) סבור שזו דוגמה למנהג סגנוני של הומרוס – להביא סצינה מקדימה ומבשרת לפני סצינה החלטית ומכרעת. בהמשך השיר, נראה את הרה מצליחה, ויש דוגמאות נוספות בהמשך. |
|
198–212 |
דוגמה
נוספת לתפיסת הקח-ותן בין האדם לאלים: אגממנון לא פסח על קורבנות, ולכן מגיע לו
לקבל את מבוקשו (החרבת טרויה). |
[נאום אגממנון] |
238–241 |
עד
כדי כך מיואש אגממנון, שרגע אחרי שהזכיר שמבוקשו היה החרבת טרויה, הוא מתחנן עתה
רק על חייהם של האכיים עצמם, כלומר רק שיותן להם להימלט! |
לו אך |
243 |
לא מה שאתם חושבים... אבר במובן כנף. |
גדל-אבר |
247 |
אפיתט יחידאי לזאוס, שלא מופיע בשום מקום אחר. הכוונה, ככל הנראה, ל"מביע האותות" יותר מאשר "מגלה הרזים". השלכת העפרה בסמוך למזבח זאוס מבהירה שמדובר באות חיובי מצד זאוס, ולכן האכיים מתעודדים ביותר. |
מגלה-הרזים |
250 |
מעין פיצוי לדיומדס על הנאום המשפיל שהשמיע נגדו הקטור... |
הוא היה ראשון |
256 |
הכוונה להקטור. |
לכלב השוטה הלז |
299 |
ראו איזו סימילה מפתיעה: מיד לאחר ציון יופיה של אמו, אנו שומעים סימילה של פרח, וטבעי ליחסו לאֵם. ואולם, הסימילה מתייחסת לגורגיתיון המת, ומושג אפקט מצמרר למדי. |
כפרח הפרג... |
306–307 |
כאן מוסברים כשלונותיו הנשנים של טאוקרוס, קשת מצטיין כשלעצמו, בהתערבות אלוהית. |
כי הטה אפולון |
311 |
במובן של תעלה, שכזכור נחפרה בשיר הקודם. |
החריץ העמוק |
336 |
סימילה שממחישה את מיקודו הקטלני של הקטור בהנסת האכיים |
ככלב |
338–340 |
המפלצת שמבטה הופך בני אדם לאבן. |
גורגו |
349 |
הכוונה להראקלס, בנו של זאוס, שאולץ לבצע משימות קשות ביותר. |
נפשו של בנו |
363 |
שם אחר לארצו של האדס, ולפעמים נראה שזה שם לאיזור בשאול. הכלב הוא קרברוס, בעל שלושת הראשים. |
ארבוס |
368 |
הנהר הגדול שזורם בשאול. |
סטיכס |
369 |
אתנה מביעה בטחון שהטיית לב זאוס
לטובת הטרויים (לבקשת תטיס, כפי שהיא מזכירה) זמנית, ואולי מבטאת גם את הרעיון: It
is easier to get forgiveness than permission. |
|
370–373 |
הסצינה הבאה מזכירה לנו את ירידת שתי האלות הללו לקרב בשיר החמישי. היא קצרה יותר, אך דומה בפרטים שונים. |
|
381 ואילך |
"הזמנים" או "השעות": אלות משניות שאחראיות על חילופי העונות והזמנים. |
ההורות |
393 |
נראה שהוא רגיל להמריית פיו מצד הרה, אך אינו מוכן לסבול זאת מצד בתו אתנה. |
[זאוס על הרה] |
407–408 |
בתום חזרה צייתנית על המסר שהופקדה בידה, איריס מפתיעה בתוספת אגרסיבית משלה לדברי זאוס כלפי אתנה. אתנה לא התכוונה להרים יד על זאוס עצמו, כמובן, וייתכן שכוונתה של איריס היא שהמריית פיו תגרור מאבק פיזי ביניהם, כפי שתיאר זאוס. |
כלבה חצופה |
423–424 |
זה נאום טיפוסי לגישה שאמורה לאפיין את האלים ככלל: ענייני בני האדם, בסופו של דבר, אינם מצדיקים מלחמות בין אלים, ויש להותירם לגורלם לפי המוירה ולפי משפט זאוס. |
[נאום הרה] |
427–431 |
כלומר, פוסידון. |
מרגיז הארץ |
440 |
ברעידת האולימפוס תחת זאוס אפשר לראות
ניגוד מאדיר מול הרה: קודם לכן, ראינו שהאולימפוס רועד ביושבה, אך תכניתה הרי זה
עתה סוכלה, וזאת בידי זאוס, שהוא-הוא בעל העוצמה האמיתי שראוי לו להרעיד את
האולימפוס. |
|
443 |
זאוס לועג להרה ולאתנה. |
|
448–449 |
זאוס מנבא לנו שהתנופה הטרויית תימשך עד שאכילס (בן פלאוס) יקום, כלומר יחזור לקרב, כדי להציל את גוויית פטרוקלוס, אשר עתיד למות בקרב. "גזרה היא מן השמיים", מדגיש זאוס, כאילו בתשובה לשאלות כגון "למה רק עכשיו?" וכו'. |
הקטור לא ירפה |
473–477 |
הטיטאנים, שגורשו לטארטארוס, בקצה הארץ, מתחת לאדמה. קרונוס הוא אבי זאוס, ויאפטוס הוא אבי פרומתיאוס. הם מייצגים לצורך הענין את כל הטיטאנים. |
קרונוס ויפטוס |
479 |
השמש. |
הליוס-היפריון |
480 |
עוד מבנה טבעת:
|
[נאום זאוס] |
477–483 |
במקור שוב, כמו במקומות אחרים, מילולית "כלבתית", כלומר אין יותר כלבתית מאשר הרה, במובן של חצופה, ונכון תורגם כאן. |
חצופה |
483 |
נוכח מצבם בשדה הקרב, כמובן. |
כחפץ לבבם |
488 |
כלומר, המדורות תפקידן להזכיר את נוכחות הטרויים בשדה הקרב, מחוץ לעיר, כדי למנוע מנוסה אכיית. |
לנוס |
511 |
כזכור, פוסידון ואפולון בנו את חומות טרויה (ר' שיר שביעי) |
הקימו האלים |
519 |
הנחיות ללילה ניתנו, ועל תכניות הקרב של מחר אפשר לדבר בבוקר. |
אשובה אדבר |
525 |
יש שרואים בחלק זה של נאום הקטור
ביטוי לחוסר-בטחון מצדו. |
[החלק האחרון של נאום הקטור] |
532–541 |
השורות הללו משונות מאוד, שכן ידוע
לנו היטב שחלק מן האלים תומכים בטרויה, כולל זאוס בשלב זה! ייתכן שמדובר בשורות משלב מאוחר יותר
במלחמה. |
[יחס האלים] |
550–552 |
שדה הקרב דומה לשמיים, זרוע אורות
שחושפים את הלוחמים היושבים סביב כל מדורה כמו הכוכבים שחושפים פרטי נוף. |
[סימילה] |
555–559 |
בעיני, אלו שורות פשוט נהדרות. |
הסוסים לועסים |
564–565 |