הערות לאיליאדה, שיר שמיני

מאת אסף ברטוב

הערה	מלה	שורה
כזכור, היא איילת השחר	אאוס	1
כלומר, שיש לו יותר מפסגה אחת	רב הראשים	3
מין תת-גיהנום נורא, בניגוד לשאול של האדס שהוא מקום של שכחה והתאַיינוּת, טרטרוס הוא מקום פראי ונורא.	טרטרוס	13
נראה שיש אמביוולנטיות מסוימת לגבי מיקומו של הר אולימפוס: מצד אחד, מדובר בהר בצפון יוון (בחבל תסאליה), ומצד שני, "אולימפוס" הוא גם מושב האלים השמיימי, שלפעמים, כמו כאן, מתואר כמנותק מהאדמה, ולא רק כפסגה גבוהה של הר. חוקרים נותנים לכך הסברים מהסברים שונים, ולענייננו נסתפק בהשערה שמדובר בשתי מסורות שהשפיעו על המשורר בו-זמנית.	שן-סלע	25–26
ר' הערתי בשיר הרביעי, ש' 515	טריטוגניה	39
הפסגה הגבוהה ביותר של הר אידה, כנראה.	גרגרון	48
כזכור, "ראייה" משמשת את הומרוס בתיאורי הקרב לתיאור הבחנה במצוקתו של לוחם אחר. (השוו אייניאס ודיאומדס ש"רואים" בשירים הקודמים).	ראה ראהו	91
...או לא רצה לשמוע...	לא שמע	97
הוא נסטור	בן נלס	100
כזכור, דיומדס נטל כשלל את סוסיו המהוללים של אייניאס, לאחר שהביס אותו ואת פאנדארוס.	סוסיו של טרוס	106
כלומר, לסוסים של נסטור	לאלה	109
עוד דוגמה להחטאות הקטלניות בעת הטלת חניתות	החטיא... ויך	119
כאן במובן חוד החנית	החץ	121
הקטור לא עושה את הטעות שעשו אחרים; הוא לא מנסה להציל את גופתו של אניאופס, משום שברור לו שדיומדס יחסל אותו.	עזבו	125
כזכור, זאוס הפיל פור בין האכיים לטרויים, וגורל הטרויים יצא עליון, כלומר זאוס קבע שהאכיים ינחלו תבוסה, ואף היכה אותם בברק לוהט. מענין שאעפ"כ נאמר לנו כאן שהאכיים בתנופה והטרויים נסוגים, והכל בזכות אומץ ליבו של דיומדס, שמנע את מות נסטור (שהיה עלול להיות מכה מוראלית רצינית) והבריח את הקטור. עד כדי כך האכיים בתנופה, שזאוס נאלץ להתערב שנית.	לולא הציץ	132
נסטור מבין את מה שדיומדס לא מבין – שלא לרצון זאוס שהאכיים יצליחו היום. דיומדס, כדרכו, מאמין בעצמו ללא סיג, אך עתה הוא משתכנע.	[נאום נסטור]	139–144
דיומדס אוכל את עצמו על ההזדמנות שתינתן להקטור להתרברב שהבריח את דיומדס. דבר נורא ביותר עבור הגיבור ההומרי הוא שליריב תהא סיבה ללעוג לך.	נבעת...מפני...לבלעני	149–150
אינטרלוד קצר בין הרה לפוסידון, שבו נכשלת הרה בנסיונה לעורר את האלים הפרו-אכיים לפעולה. החוקר פניק (Fenik) סבור שזו דוגמה למנהג סגנוני של הומרוס – להביא סצינה מקדימה ומבשרת לפני סצינה החלטית ומכרעת. בהמשך השיר, נראה את הרה מצליחה, ויש דוגמאות נוספות בהמשך.		198–212
דוגמה נוספת לתפיסת הקח-ותן בין האדם לאלים: אגממנון לא פסח על קורבנות, ולכן מגיע לו לקבל את מבוקשו (החרבת טרויה).	[נאום אגממנון]	238–241
עד כדי כך מיואש אגממנון, שרגע אחרי שהזכיר שמבוקשו היה החרבת טרויה, הוא מתחנן עתה רק על חייהם של האכיים עצמם, כלומר רק שיותן להם להימלט!	לו אך	243
לא מה שאתם חושבים... אבר במובן כנף.	גדל-אבר	247
אפיתט יחידאי לזאוס, שלא מופיע בשום מקום אחר. הכוונה, ככל הנראה, ל"מביע האותות" יותר מאשר "מגלה הרזים". השלכת העפרה בסמוך למזבח זאוס מבהירה שמדובר באות חיובי מצד זאוס, ולכן האכיים מתעודדים ביותר.	מגלה-הרזים	250
מעין פיצוי לדיומדס על הנאום המשפיל שהשמיע נגדו הקטור...	הוא היה ראשון	256
הכוונה להקטור.	לכלב השוטה הלז	299
ראו איזו סימילה מפתיעה: מיד לאחר ציון יופיה של אמו, אנו שומעים סימילה של פרח, וטבעי ליחסו לאֵם. ואולם, הסימילה מתייחסת לגורגיתיון המת, ומושג אפקט מצמרר למדי.	כפרח הפרג...	306–307
כאן מוסברים כשלונותיו הנשנים של טאוקרוס, קשת מצטיין כשלעצמו, בהתערבות אלוהית.	כי הטה אפולון	311
במובן של תעלה, שכזכור נחפרה בשיר הקודם.	החריץ העמוק	336
סימילה שממחישה את מיקודו הקטלני של הקטור בהנסת האכיים	ככלב	338–340
המפלצת שמבטה הופך בני אדם לאבן.	גורגו	349
הכוונה להראקלס, בנו של זאוס, שאולץ לבצע משימות קשות ביותר.	נפשו של בנו	363
שם אחר לארצו של האדס, ולפעמים נראה שזה שם לאיזור בשאול. הכלב הוא קרברוס, בעל שלושת הראשים.	ארבוס	368
הנהר הגדול שזורם בשאול.	סטיכס	369
אתנה מביעה בטחון שהטיית לב זאוס לטובת הטרויים (לבקשת תטיס, כפי שהיא מזכירה) זמנית, ואולי מבטאת גם את הרעיון: It is easier to get forgiveness than permission.		370–373
הסצינה הבאה מזכירה לנו את ירידת שתי האלות הללו לקרב בשיר החמישי. היא קצרה יותר, אך דומה בפרטים שונים.		381 ואילך
"הזמנים" או "השעות": אלות משניות שאחראיות על חילופי העונות והזמנים.	ההורות	393
נראה שהוא רגיל להמריית פיו מצד הרה, אך אינו מוכן לסבול זאת מצד בתו אתנה.	[זאוס על הרה]	407–408
בתום חזרה צייתנית על המסר שהופקדה בידה, איריס מפתיעה בתוספת אגרסיבית משלה לדברי זאוס כלפי אתנה. אתנה לא התכוונה להרים יד על זאוס עצמו, כמובן, וייתכן שכוונתה של איריס היא שהמריית פיו תגרור מאבק פיזי ביניהם, כפי שתיאר זאוס.	כלבה חצופה	423–424
זה נאום טיפוסי לגישה שאמורה לאפיין את האלים ככלל: ענייני בני האדם, בסופו של דבר, אינם מצדיקים מלחמות בין אלים, ויש להותירם לגורלם לפי המוירה ולפי משפט זאוס.	[נאום הרה]	427–431
כלומר, פוסידון.	מרגיז הארץ	440
ברעידת האולימפוס תחת זאוס אפשר לראות ניגוד מאדיר מול הרה: קודם לכן, ראינו שהאולימפוס רועד ביושבה, אך תכניתה הרי זה עתה סוכלה, וזאת בידי זאוס, שהוא-הוא בעל העוצמה האמיתי שראוי לו להרעיד את האולימפוס.		443
זאוס לועג להרה ולאתנה.		448–449
זאוס מנבא לנו שהתנופה הטרויית תימשך עד שאכילס (בן פלאוס) יקום, כלומר יחזור לקרב, כדי להציל את גוויית פטרוקלוס, אשר עתיד למות בקרב. "גזרה היא מן השמיים", מדגיש זאוס, כאילו בתשובה לשאלות כגון "למה רק עכשיו?" וכו'.	הקטור לא ירפה	473–477
הטיטאנים, שגורשו לטארטארוס, בקצה הארץ, מתחת לאדמה. קרונוס הוא אבי זאוס, ויאפטוס הוא אבי פרומתיאוס. הם מייצגים לצורך הענין את כל הטיטאנים.	קרונוס ויפטוס	479
השמש.	הליוס-היפריון	480
עוד מבנה טבעת: לא אשים לב לקצפך גם אם תרחיקי לכת עד לקרונוס ויפטוס שלא רואים שמש ותקועים בטארטארוס אפילו אם תבואי עד שם לא אשים לב לקצפך	[נאום זאוס]	477–483
במקור שוב, כמו במקומות אחרים, מילולית "כלבתית", כלומר אין יותר כלבתית מאשר הרה, במובן של חצופה, ונכון תורגם כאן.	חצופה	483
נוכח מצבם בשדה הקרב, כמובן.	כחפץ לבבם	488
כלומר, המדורות תפקידן להזכיר את נוכחות הטרויים בשדה הקרב, מחוץ לעיר, כדי למנוע מנוסה אכיית.	לנוס	511
כזכור, פוסידון ואפולון בנו את חומות טרויה (ר' שיר שביעי)	הקימו האלים	519
הנחיות ללילה ניתנו, ועל תכניות הקרב של מחר אפשר לדבר בבוקר.	אשובה אדבר	525
יש שרואים בחלק זה של נאום הקטור ביטוי לחוסר-בטחון מצדו.	[החלק האחרון של נאום הקטור]	532–541
השורות הללו משונות מאוד, שכן ידוע לנו היטב שחלק מן האלים תומכים בטרויה, כולל זאוס בשלב זה! ייתכן שמדובר בשורות משלב מאוחר יותר במלחמה.	[יחס האלים]	550–552
שדה הקרב דומה לשמיים, זרוע אורות שחושפים את הלוחמים היושבים סביב כל מדורה כמו הכוכבים שחושפים פרטי נוף.	[סימילה]	555–559
בעיני, אלו שורות פשוט נהדרות.	הסוסים לועסים	564–565