שיר חמישה-עשר

שורה	מלה/ביטוי	הערה
9	מוטל בשדה	כזכור, איאס פצע את הקטור באבן גדולה.
27	בוראס	רוח הצפון
36–46		הרה לא מתביישת להישבע שבועת שקר.
47	וחיך	מבקרים רבים מייחסים את חיוכו של זאוס והתרצותו המהירה לעובדה שהתעורר זה עתה משנת אהבים.
59–71		זאוס מנבא מה עתיד לקרות; לראשונה, הוא משתף את הרה בסוד תכניותיו. מענין הניתוק שבו הוא מתאר מה עתיד לקרות: במיוחד בהזכירו את מות סרפדון, שאותו ינסה למנוע בהמשך. מענין הבטחון של זאוס, על אף שהוא מבין ששוב נעשה לו תרגיל וערערו על מנהיגותו. זאת בניגוד חריף (ומכוון, מותר לשער) להתמודדות אגממנון עם מצבים דומים.
72–77		זאוס מבהיר שהוא עדיין מחויב להבטחה שנתן לתטיס, אמו של אכילס.
80–82	סימילה	סימילה ייחודית ומעניינת: מהירות מעופה של הרה מדוּמה למהירות מחשבותיו של אדם למוד-מסעות. המחשבה נתפסה כמהירת-מעוף, והיא אופיינית לדימויי טיסה אופקית. לתנועה אנכית מהירה, מועדפים דימויים של גשמים וכו'.
88	תמיס	הומרוס יכול לתאר את הרה מקבלת את הגשת הכוס מכל אחד מן האלים האחרים. מדוע, אפוא, בחר בתמיס, הטיטאנית האחראית על הצדק ועל הסדר? אולי משום שהיא בת-בריתו של זאוס משכבר הימים, עוד בעת מלחמות הטיטאנים וכינון הסדר האולימפי. היא זו שניבאה לזאוס ולפוסידון שתטיס תלד בן גדול מאביו, והיא יושבת במועצות אלים לצד זאוס. לפי הסיודוס, בשירתו האפית "תיאוגוניה" (הולדת האלים), תמיס היא אשתו השניה של זאוס. נתקלנו ב"תמיס" כמושג כבר בשיר השני, כשראינו שלאגממנון שני סממני שלטון: השרביט והתמיס ("הדין", בתרגום טשרניחובסקי). כאן אנו נתקלים במימוש המושג בדמות אלה.
96–99		הרה מתוסכלת מכשלון תכסיסה, ועל אף ששמעה מזאוס שהאכאים עתידים לגבור על הטרויים, היא חשה השפלה על שעל-אף שהפילה את זאוס ברשת קסמיה, לא הצליחה להשיג את מבוקשה בדרך זו, ואף זכתה לנזיפה. את התסכול הזה היא פורקת בכך שהיא מבשרת את החדשות לאלים באופן ממריד ומקומם, כדי לעורר עוד טינה ומהומה.
115–119		ארס מוּנע לנקום את מות אַסְקַלָפוֹס בנו, ומסתכן אפילו במותו שלו מיד זאוס. גם ארס עצמו מגלם בדמותו את הקוד ההרואי: Death before dishonor. ארס המתאווה לשוב לשדה הקרב מתוך אבלו מטרים את שובו של אכילס.
121–141		אתנה חוששת לגורל כולם, ולוקחת אחריות על המצב ומניאה את ארס מכוונתו, בנאום מענין שמאדיר את זאוס מחד, ותורם למוטיב אימי המלחמה מאידך.
159		מוטיב אופייני מסיפורי עם: השבעת השליח להיות שליח-אמת ולא שליח-שקר.
170–172	סימילה	הנה דוגמה לסימילה שמתארת מהירות אנכית.
185–199	[תשובת פוסידון]	פוסידון נעלב וכועס על ההנחיה שהוריד אליו זאוס. הוא מתקומם מחדש על זכות היתר שתובע לעצמו זאוס, ומזכיר איך חילקו שלושת בני קרונוס ביניהם את העולם, כשפני האדמה נתונים לשלטונם המשותף.
201–204		איריס היא דיפלומטית. היא לא מנסה לשכנע את פוסידון ישירות, אלא שואלת, כאילו רק לשם הפורמליות, "האם עלי להעביר הודעה כזו?". לאחר מכן, היא מזכירה לפוסידון שהוא אחיו הצעיר (לפי הומרוס) של זאוס, ושהאריניות (the furies) מענישות על חוסר-כבוד בתוך המשפחה, לאב או לאח גדול.
211–217		פוסידון נכנע "רק הפעם", אך מאיים שאם לא ייתן זאוס את הנצחון לאכיים, יתמרדו האלים.
224–225		זאוס שב ומזכיר את הטיטאנים שהפסידו בקרבות האלים הקדומים, וכלואים עתה בטארטארוס, מתחת לאדמה, סביב קרונוס, שליטם. כוונתו כאן היא שאפילו הם, בשאול תחתיות, היו שומעים את הדי הקרב הנורא שהיה פורץ בין זאוס לפוסידון, אלמלא נכנע זה למרותו.
244–245		אפולון שואל שאלה רטורית, שאת התשובה עליה הוא כבר יודע, רק כדי לפתוח בשיחה. מבחינה ספרותית, השאלה משרתת מטרה אחרת: רענון זכרון המאזינים, שאולי לא זוכרים מדוע הקטור שוכב פצוע בכלל.
246	וקולו לא נשמע	הקטור מדבר אל אפולון, אך איש מבין הטרויים האחרים לא מבחין בנוכחות אפולון, ובהתאם, גם קולו של הקטור המשוחח איתו לא נשמע, כדי לא למשוך תשומת לב.
263–268	סימילה	את הסימילה הזו כבר ראינו, בתפקיד דומה, בשיר הששי, בשורה 506–511, בכיכוב פאריס. אינני מבין למה התכוון טשרניחובסקי במלה "הדברו", אך ביוונית כתוב "ואל מרעה הסוסות".
271–276	סימילה	סימילה מורכבת, שמשתמשת במוטיבים המוכרים: אך הפעם האכיים כלבי ציד, בעוד שהטרויים, כרגיל, מדומים לצבי או לתיש. והקטור מדומה לאריה.
284	עת נלחמו נערים בדברים	משפט שרומז על מנהג ויכוחים לשם חידוד השכל ויכולת הדיבור.
286–299	[נאום תואס]	תואס, ממצביאי צבא האכיים, מייעץ להסיג את הכוחות לנוכח שובו של הקטור אל הקרב, ולנסות לפוגשו עם קבוצת גיבורים בלבד, שנגדה במרוכז אולי לא ירצה הקטור להילחם. תואס לא טועה לחשוב שהקטור התאושש מהפגיעה האנושה של איאס בכוחות עצמו, ומבין שיד אל בדבר.
307–311		אפולון צועד ומחזיק באיגיס שנתן לו זאוס, אשר מבהילה כל מי שרואה אותה. התיאור מזכיר תיאורים אחרים של אפולון יוצא לקרב, החל מהשיר הראשון בבואו להטיל מגיפה בקרב האכיים.
317	מתגעגעות לשבוע הבשר	דוגמה נוספת למנהגו של הומרוס לייחס צמאון-דם ותאוות-רצח לכלי נשק עצמם (חצים וחניתות).
318–322		כל עוד אפולון לא מזיז את האיגיס, הכוחות שקולים. דומה הדבר לסצינות אחרות של אל שמווסת את מהלך הקרב: זאוס בשירים הקודמים, ואף יהוה צבאות, שבעזרתו היתה יד בני ישראל על העליונה כל עוד הרים משה את זרועותיו.
323–325	סימילה	כאן, לראשונה, מדומים האכיים לבני צאן ובקר.
362–364	סימילה	סימילה מוצלחת במיוחד: הריסת החומה האכיית בידי אפולון (אמנם הקטור כבר ניפץ את השער, אך רוב החומה עדיין עומדת) מדומה להריסת בנין בחול של ילד. עוד קונטרסט מרהיב ומכוון של המשורר, בין שלוות עת השלום (שקשורה לשלוות הילד המשחק) לבין סער הקרב.
365		עוד פניה בגוף שני של המשורר, הפעם אל אפולון, כדי להעצים את הרגש של הרגע.
372–376		נסטור מתפלל אל זאוס, תפילה קצרה, פשוטה, ונואשת.
378		זאוס מרעים בכח "כי שמע"; סימן מעודד לאכיים. אעפ"כ, זאוס רומז רק לתוצאה הסופית, ובינתיים מזומן לאכיים עוד סבל.
379		גם הטרויים מפרשים את הרעם כסימן מעודד, להמשך ההסתערות, וגם הם צודקים, בטווח הקצר.
388	גשושים גדולים	הכוונה למוטות ארוכים ומחודדים, מעין רומחים ארוכים שנועדו לקרב ימי מטווח קצר.
391		כזכור, פטרוקלוס נשלח על-ידי אכילס לברר מי חוזר פצוע משדה הקרב, ועזר לאוריפילוס הפצוע להגיע לאהלו. הוא עדיין שם, סועד את אוריפילוס.
432		עוד מקרה של גלות בעקבות רצח.
463		זאוס מתערב פיזית כדי להציל את הקטור; באופן דומה ראינו את חרבו של מנלאוס נשברת בשיר השלישי על קסדתו של פאריס.
467–470		טאוקרוס משכיל להבין שיד אל בדבר (שהרי המיתר חדש וכו').
582		עוד פניה פאתטית בגוף שני, הפעם אל מלאניפוס.