הערות לאיליאדה, שיר ששה-עשר

מאת אסף ברטוב

הערה	מלה/ביטוי	שורה
ביטוי משיר השירים, ומותר לשער שטשרניחובסקי מביע את דעתו על יחסי אכילס פטרוקלוס. (במקור: ריחם עליו.)	המו לו מעיו	5
כולם כל הזמן שואלים זה את זה אם יש חדשות מהבית; אין ספק שבמהלך שנות המלחמה היתה תקשורת מסוימת עם יוון היבשתית, גם אם מועטה ביותר, דרך שליחים או תגבורות שהביאו מידע טרי על הנעשה בבית.		12–16
עוד פניה בגוף שני של המשורר, הפעם אל פטרוקלוס. הפניה הזו היא חלק מהאינטימיות שיוצר המשורר עם פטרוקלוס לפני גורלו הקרב.	נאנחת	20
רעיון מעליב ביותר: שאכילס חושש עקב נבואה שקיבל, ולכן מסרב לצאת למלחמה.	אם נפשך תירא...	36–39
זה לא נכון, כמובן.	לא גילתה לי	51
לנוכח המצב, מרשה אכילס לפטרוקלוס להוביל את המירמידונים לקרב על-מנת להדוף את הטרויים מעם הספינות. אולם הוא משביע אותו שלא יסתער על טרויה עצמה, ויסתפק בהסגת הטרויים למרכז השדה, שם היה רוצה לראות את האכיים והטרויים הורגים זה בזה. עד כדי כך מניעה אותו התשוקה לתהילה, שהוא מאחל שיוותרו רק הוא ופטרוקלוס לבד מבין הגברים בכל הצדדים, כדי שרק שלהם תהא התהילה של כיבוש טרויה.	[דרישת אכילס]	83–100
אינבוקציה קצרה להדגשת השיא הדרמטי של מתקפת הטרויים, הרגע שהוטרם בנאום זעמו של אכילס בתחילת היצירה.		112–113
כראוי לחשיבות המעמד, פטרוקלוס זוכה לסצינת התלבשות והתחמשות		130–144
היו ארבע הרפיות במיתולוגיה היוונית, ופודרגה היא אחת מהן; הרפיה היא יצור בעל גוף של עוף וראש של אשה; הן צאצאיות זאוס, והן חוטפות ילדים, אנשים, ודברים בטופריהן, מעשה עופות דורסים.	הרפיה	150
עד עכשיו ראינו את האכיים מדומים לציידים וכו'; את הדימוי של זאבים רעבים שמר הומרוס לתיאור המירמידונים, שישבו בחוסר מעש בימים האחרונים, והם נענים עתה לקריאתו של אכילס ומוכנים להסתער, כזאבים מורעבים ומשחרים לטרף.	סימילה	157–163
הוא הרמס; כזכור, הרה הפכה את אִיוֹ, אהובת זאוס, לפרה, והפקידה עליה כלב בעל אלף עיניים בשם ארגוֹס לשמור שזאוס לא יתקרב. זאוס שלח את הרמס לטפל בענין, והרמס הורג את הכלב ומביא את איו אל זאוס.	הורגו של ארגוס	181
דוגמה נוספת להפגנת בקיאות של המשורר, שאינה נחוצה לעלילה.	[מניית המפקדים]	171–197
הגפרית, האמינו היוונים, ממרקת ומקדשת.	בגפרית	229
אכילס לא טועה לחשוב שהאכיים ניגפו במקרה; הוא מכיר לזאוס תודה על שמילא את בקשתו (העקיפה, דרך תטיס אמו).	ותיגף	237
הוא פטרוקלוס	בנו של מניטיוס	278
הקטור, כתמיד, מיטיב להבחין לאן נושבת הרוח, והוא מבין שהגלגל התהפך לרעת טרויה עתה. עם זאת, הוא נשאר בשדה כדי לאפשר נסיגה עם כמה שפחות אבידות – אות לגבורתו ומסירותו לרעיו, וגם הטרמה של סופו, בודד מחוץ לחומות העיר.		362–363
סימילה מרתקת לסוסי הטרויים, שמזכירה מאוד את המבול המקראי/מסופוטמי – גשמים עד כדי שטפונות והצפת כל מעשי האדם כעונש על עיוות דין וחטאים.	סימילה	384–392
מלומדים התווכחו עוד בעת העתיקה על הסיבה להיות הדג הזה "קדוש". הנה כמה דעות: "קדוש" (hieros) שימש גם במובן "חזק", "בריא", כמו פר קדוש (פר שרעה בחופשיות ואכל היטב). לכן הכוונה אולי לדג חזק ובריא. מדובר בדג מסוים, שלדעת היוונים היה מלווה ספינות עד להגעתן הבטוחה אל החוף, ולכן הוא נציג רצונם הטוב של האלים, ומכאן קדושתו. אריסטו (לא בהקשר של הומרוס) דיבר על סוג הדג הזה כדג שבנוכחותו צוללי-ספוגים אינם מפחדים לצלול, ולכן היחשבותו לקדוש. בכל אופן, הדימוי חזק ואפקטיבי: דג משוי על חכה הוא דימוי של אין-אונים וסבל; פטרוקלוס ורומחו משולים לדייג הנבון ולחכתו.	דג קדוש	408
זאוס מבין שנגזרה הגזירה (moira) על בנו סרפדון, אך בכל זאת מתלבט אם להתערב (בכוחו לעשות זאת).	[זאוס מתלבט]	431–438
הרה מזכירה לזאוס מדוע אסור לו להתערב, ומנחמת אותו שיהא זה קץ מפואר לחייו של סרפדון, למות בידי פטרוקלוס, ולזכות לתהילת עולם.	[נאום הרה]	440–458
גלואוקוס נפצע ע"י חצו של טאוקרוס בשיר השנים-עשר.		511
זאוס עושה מחווה של אבל על מות בנו.		567–568
גז = עוף דורס		583
הצצה למוחו של זאוס: גורל פטרוקלוס, כמו גורל אכילס, ידוע בכלליות. אך כאן מתברר שזאוס טרם החליט מתי בדיוק ובאיזה אופן ימצא פטרוקלוס את קיצו.		646–651
שוב, הקטור ניכר בחושיו החדים; הוא מזהה לאן נושבת הרוח.		658
זהו סרפדון	מלכם	660
הומרוס שב ומדגיש את האירוניה הטראגית – איך גיבור פועל לרעת עצמו כשהוא משוכנע שהוא פועל לטובת עצמו.		685
הצהרה מפורשת של חלק מאידאולוגית העלילה.		688–690
שלוש הדיפות מצד אפולון, כמו הדיפות אפולון את דיומדס, בשיר החמישי.		702–703
אפולון מנמק לפטרוקלוס, בנימוק מוחץ: גורל		707–709
שימו לב לחיבור ההדוק, האופייני להומרוס: "רצה להימלט... / והקטור."		711
עם מות פטרוקלוס, זעמו של אכילס עובר מאגממנון אל הקטור, וכך מקיים זאוס את הבטחתו לאכילס (השפלת האכיים, הבאת הקטור עד לספינות) ובה-בעת את הסימן שנתן לאכיים (שקלכס פירש נכונה), לפיו להם הנצחון במלחמה. מבחינה זו, פטרוקלוס מוקרב על-ידי זאוס על מזבח אמינותו. המשורר, מצידו, מעביר את מוקד הענין מן השאלה "מתי ייכנס אכילס לפעולה" לשאלה "מה יעשה אכילס במלחמה?" ו"מה יהא גורלו של הקטור?" בתפילתו אל זאוס עם יציאת פטרוקלוס לקרב, אכילס מנסה לאחוז בחבל בשני קצותיו: מצד אחד הוא מבקש מזאוס שיעניק לפטרוקלוס נצחונות מפוארים, כדי שיוכל הוא, אכילס, להשתבח בהם, היות שפטרוקלוס הוא חניכו; מצד שני, הוא מבקש שפטרוקלוס יחזור בריא ושלם, כדי שיוכלו לחזור הביתה. אכילס שוכח את הברירה שהוצגה לו ע"י אמו, או מתעלם ממנה: אם ימשיך להילחם בטרויה, לא יזכה לשוב הביתה. ואולי בכל זאת הוא זוכר את הברירה: הוא יודע שלא יזכה לכבוש את טרויה ולחזור הביתה, ולכן דורש מפטרוקלוס להימנע מלהתקרב לטרויה; כך יזכה בתהילה מסוימת בקרבות בודדים, ועדיין יוכלו לחזור הביתה. מות פטרוקלוס, בשריון אכילס, מטרים את מות אכילס. כפי שאכילס אינו יכול לקצור את התהילה וגם לזכות לשוב הביתה, כך גם פטרוקלוס, כשהוא עוטה את זהותו של אכילס.