הערות
לאיליאדה, שיר שבעה-עשר
מאת אסף ברטוב
הערה |
מלה/ביטוי |
שורה
|
סימילה מצמררת: מנלאוס המגונן על גופת פטרוקלוס המת מדומה לפרה שמגוננת על עגלתה שנולדה זה-עתה. |
סימילה |
4–6 |
הוא אאופורבוס, אשר פצע את פטרוקלוס בחניתו מאחור, לאחר שהותר שריונו בידי אפולון. ר' שיר ששה-עשר, ש' 808. |
בנו של פנתואוס |
9 |
הוא בן אחר של פנתואוס, אשר מנלאוס הרג. |
היפרנור |
25 |
ביטוי סתום מעט בתרגום; תרגום מילולי מן היוונית: "גם טיפש יכיר את הדבר משנעשה." |
הנגלות מחכימות אף פתי |
32 |
טשרניחובסקי מפליג כאן. במקור: "היכית את בן-משפחתי". |
קול דמי אחי |
35 |
פרונטידי היא צורה נטויה של השם; שם האשה הוא פרונטיס. טשרניחובסקי בוחר בצורה הזו בעקבות מסורת תרגום רוסית (ברוסית מכנים את אטלנטיס 'אטלנטידה'). |
פרונטידה |
39 |
התגלמויות החן; בנות לוויתה של אפרודיטה; מוכרות יותר בשם הלאטיני: ה"גראציות" |
הכריטות |
51 |
הכוונה לרועי בהמות. |
אנשים-בהמים |
65 |
שוב, האדרה בלתי-מסויגת של מנלאוס. |
|
68–69 |
במובן "בינתיים", לא במובן המודרני "בכל מקרה". |
בין כה וכה |
79 |
פניית אפולון להקטור משיגה פשרה אלגנטית עבור המשורר: מצד אחד הוא רוצה להאדיר את כבודו של מנלאוס, בהצהרה שהצהיר בשורות 68–69 לעיל. מצד שני, אסור שיתשמע מכך שגם הקטור חושש ממנלאוס, ולכן מבהיר המשורר שהקטור היה עסוק ברדיפה אחרי סוסי אכילס, ולא הבחין בהרג אאופורבוס עד פניית אפולון. |
דיבר האל |
82 |
מקרה מענין של דימוי קצר, לא בנוסח הסימילה הסיפורית, שגם אינו לקוח מעולם הטבע והמשק, אלא מעולם האלים והכוחות הנשגבים. |
דומה ללהבות... |
88–89 |
סימילה זו סימטרית, כמובן, לסימילה של מנלאוס כפרה בשורות הראשונות. |
סימילה |
133–137 |
גלאוקוס, הליקי הבכיר לאחר מות סרפדון, נוזף בהקטור (ראינו כבר כמה נאומים כאלו בשירים קודמים, בהם גם נאום של סרפדון), ומאיים לפרק את הברית ולפרוש עם הליקיים מהמלחמה. |
[נאום גלאוקוס] |
140–168 |
הערה פאתטית, מטרימת גורלו של אכילס. |
ואולם לא הזקין |
197 |
זאוס נד לגורלו של הקטור, שאינו יודע את קיצו הקרב. מעניינת הביקורת שהוא מעביר עליו ("כך לא ייעשה") – הרי את עצם הריגת פטרוקלוס קבע זאוס עצמו! אך זאוס מוצא פגם בנטילת נשקו של פטרוקלוס ושימוש בו (בניגוד ללקיחתו שלל סתם), וזו כבר בחירה של הקטור. נושא רצונו של זאוס נמצא במרכז בשיר הזה. |
[נאום זאוס] |
201–205 |
זאוס גומל להקטור חסד אחרון לפני מותו – סדרת נצחונות נוספת, אחרונה. אנדרומכה כבר לא תראה אותו חי. |
[נאום זאוס] |
206–208 |
"כחולות", במקור kyanos (שמתגלגל לאנגלית כ-cyan), והכוונה לצבע כחול כהה, כמו של דולפין כחול. אינני יודע אל-נכון מדוע גבותיו של זאוס כחולות. נענוע הגבות זכור לנו עוד מהשיר הראשון כמחווה של אישור כוונה או הבטחה. |
נענע גבותיו הכחולות |
209 |
פראפראזה: לא כדי להרבות אנשים בטרויה הבאתי אתכם לכאן, אלא כדי להילחם לצידנו; לכן אני משקיע את הון המסים הטרויים בקניית מזון ומתנות עבורכם (כלומר, הטרויים כלכלו את בני-בריתם בזמן המלחמה; המילה "מזון" מופיעה במפורש במקור היווני). בנוסף, מי שיתמודד עם איאס השומר על גופת פטרוקלוס ויביאנה אלי, יזכה לחלוק בכבוד ובשלל אתי. ברור למדי שהקטור
נמנע מקרב-יחיד עם איאס, בזוכרו את תוצאות הדו-קרבות הקודמים שלהם. |
[נאום הקטור] |
220–232 |
שוב, במובן חסרי-בינה. |
חסרי-לב |
236 |
איאס עושה את חובתו: הוא מגן על גופת פטרוקלוס. אבל הוא מיואש בשל מצב האכיים, על מנהיגיהם הפצועים והמוראל הירוד. כמו כן, בל נשכח שמדובר ביום לחימה רצוף וארוך, מאז ליל השימורים של הקרב על הספינות, והאנשים תשושים. התנופה הטרויאנית החדשה מדאיגה את איאס. |
[נאום איאס] |
238–245 |
גם נאום מנלאוס מביע ייאוש מסוים; הוא קורא לאכיים להתארגן, אך אינו מארגן אותם בעצמו, כי כבר קשה לדעת היכן האנשים נמצאים. הוא פשוט מבקש מהאכיים להתארגן בעצמם כמיטב יכולתם, ולהשיב מלחמה שערה. |
[נאום מנלאוס] |
248–255 |
שוב מדגיש המשורר את הקושי במניית כל השמות, מעשה שרק המוזות בעצמן מסוגלות לו (או המשורר, בהשראתן, אך כאן אינו פונה למוזות, משום שאינו מעונין להאריך בדבר כרגע, ולכן הוא מסתפק בהכרזה הזו). |
מי יוכל ויקרא |
260–261 |
כזכור, בעיני הומרוס והמיתולוגיה הקדומה, הנהרות הם ישויות אלמותיות, וקראנו בשיר הרביעי על סימואיסיוס, העלם שנולד על גדות הנהר סימואיס, שאף הוא (הנהר) תואר כאלוהי. |
נהר זרע-זאוס |
264 |
זאוס מעניק לאכיים חזות מאיימת ומפוארת, ואולי אף מגן עליהם מפני חצים. הוא עושה זאת משום שפטרוקלוס היה חביב עליו, מסביר המשורר. ברצונו כדאי לשים לב
למורכבות התסבוכת שטווה זאוס עצמו, בהזיזו את הדמויות ככלי משחק. וראו גם ההערה החשובה בשיר הראשון, בשורה
החמישית: "עצתו של זאוס היא קמה". כל הנפשות
שאבדו, בעצת זאוס אבדו. בסיכום האיליאדה עוד
נשוב להצהרה הזו. אם כן, ברצון זאוס מת פטרוקלוס, אך לא לרצונו שהטרויים יזכו להשפיל את גופתו, על-כן ברצון זאוס נחלק לו כבוד לאחר מותו, וגוויתו מוּגנת ברצון זאוס. |
[זאוס נוסך אופל על האכיים] |
268–273 |
שורה נוסחתית, שאפשר לשלב בכל פעם שמזכירים את איאס הגדול, וכבר נתקלנו בה. |
|
280 |
שימוש נוסף במוטיב הפאתטי "עמל ההורים שיצא לריק". |
לא השיב גמול |
301–302 |
איאס מצליח לשבור את התנופה הטרויאנית. |
|
316 |
שהרי זאוס גזר שהקטור יזכה לסדרת נצחונות נוספת. |
ואם למרות גזרת זאוס |
321–322 |
הגבוהה, הנישאת |
הנשפה |
327 |
אפולון מחליט לעודד את הטרויים, שבהם הוא תומך. ככל הנראה, לא ידוע לו שגורל הקרב נגזר בידי זאוס זה מכבר, אך בוודאי שגם אינו יודע שזאוס תומך בטרויים בודאות, והוא אומר זאת על דעת עצמו. |
[נאום אפולון] |
327–332 |
האכיים משתמשים במעין מבנה "קיפוד". |
|
355 |
Porphiry, ארגמן כהה. |
פרפורה |
361 |
הם שני בני נסטור, שנזכרו בשיר על בניית החומה ואח"כ. |
תרסימד ואנטילוכוס |
379 |
במקור agathon – טוב, אציל, יפה; לאו דווקא עדין. |
העדין |
388 |
כלומר, גם התמשכותו הנוראה של יום הלחימה הזה נגזרת מרצונו של זאוס. |
ככה קרא ביום ההוא זאוס |
400 |
סימילה מרהיבה, של הסוסים החיים העומדים על עומדם כמצבות לפטרוקלוס המת. |
סימילה |
434–435 |
תפיסה יוונית עמוקה וחשובה, אשר מתפתחת ומודגשת לימים, בתקופה הקלאסית, אצל הטראגיקונים. |
אין אומלל... |
446–447 |
עוד הדגשה של רצון זאוס, החורץ גורל הכל. |
אני לא ציויתי |
449 |
כזכור, החליט זאוס להעניק עוד נצחון גדול לטרויים לקראת מות הקטור. |
עוד אני חונן התהילה |
453 |
סימילה קצרה במיוחד. |
סימילה |
460 |
כלומר, לא מתאימים, לא מספיק טובים כדי לשלוט בסוסים. |
רעים |
487 |
החזרה הזו על "השר" נראית כמביעה משהו ספציפי, אך למעשה היא תוספת של טשרניחובסקי, ודווקא כאן במקור מופיע שמו של מנלאוס ותו לא בשני המקרים. |
השר...השר |
507–508 |
שוב, רצון זאוס. |
כי שנה עצתו מקדם |
546 |
ככל הנראה, בעיני היוונים בתקופת הומרוס נחשבה הקשת בענן לתופעה שלילית בתכלית. |
|
549–550 |
מנלאוס, שלא מזהה את אתנה, משתף את 'פויניקס' בדאגתו: הוא חושש להסתער על הקטור עכשיו, לא סתם כך, אלא משום שהוא מבחין שזאוס עמו עכשיו. |
[בקשת מנלאוס] |
561–566 |
המשורר לא מחמיץ הזדמנות לבקר את האלה במרומז על גאוותה. |
ולב אתנה...שמח |
567–568 |
כאן במובן עיקשות. הכוונה לזבוב עוקצני, כגון זבוב-הבקר, או ליתוש. |
עזמת הזבוב |
570 |
אאטיון, כזכור, הוא אביה של אנדרומאכה, אשת הקטור. פודס הוא לכל הפחות חצי-אח שלה, ואינו בין שבעת האחים שנקטלו ביד אכילס בשנים הקודמות של המלחמה (ראה שיר ששי). |
בנו של אאטיון |
575 |
שטויות, כמובן. זה נאום נזיפה מהסוג שהקטור המסכן סופג כל הזמן, והפעם באמת מדובר במניפולציה זולה – מנלאוס הוא אחד הגיבורים האדירים, וראה סצינת "המראה מהחומה" בשיר השלישי והערותי שם. |
לאיש רך הלבב |
587–588 |
שם מענין: פירושו "תרנגול". |
אלקטריאון |
601 |
דאוקליון זה, אביו של אידומנאוס מלך כרתים, אינו דאוקליון ממעשה המבול היווני, אלא אחר, שנמנה על הארגונאוטים ועל ציידי חזיר הבר הקאלדוני. |
בנו של דאוקליון |
608 |
נאום אמין ומרגש, לדעתי, של איאס. הסיום פאתטי ואפקטיבי. הבעיה שמונעת מהם לקרוא לאכילס היא שאינם רואים מה שרחוק מהם יותר מכמה מטרים, ולכן אינם יודעים אפילו, בסער הקרבות, מה הכיוון הנכון לרוץ בו אל ספינות אכילס. |
[נאום איאס] |
629–647 |
הבחירה באנטילוכוס, בן נסטור, שלושה טעמים אני מוצא לה: ראשית, הוא מהיר וקל רגליים, כמעט כמו איאס המהיר (בן-אואילס) ואכילס. שנית, הוא בנו של נסטור, ולכן מכובד, כי לא יאה לשלוח אחד הזוטרים שבין האכיים (אפילו בין האצילים הזוטרים) אל אכילס עם בשורה נוראה כזו. שלישית, הוא אמין, ומובטח שימסור את הבשורה הקשה, גם אם יחשוש מתגובת אכילס. |
אנטילוכוס |
653 |
סימילה יפה לתיאור מנלאוס – פיתוח נוסף של מנלאוס כאריה, מול כלבים וציידים, אך מעודכן למצב העייף והנואש. |
סימילה |
657–664 |
עוד פניה בגוף שני אל מנלאוס, שלו רוחש המשורר קרבה מיוחדת, כפי שראינו בשירים הקודמים. |
עיניך |
679 |
כלומר, במקום שבו נלחם אנטילוכוס; הוא בוחר לא להחליף את אנטילוכוס באותו מקום, אלא לשלוח לשם את תרסימדס (בנו האחר של נסטור), ולחזור אל גופת פטרוקלוס מתוך דאגה. |
במצר |
703 |
כזכור, פטרוקלוס נטל את שריונו ואת נשקו של אכילס (פרט לחניתו הכבדה), וייתכן מאוד שאכילס הגאה יסרב להילחם בכלים אחרים, סתמיים. |
באין איתו הכלים |
711 |
הסימילה מתארת את מהלך נשיאת הגופה, שמתאפיין במרדף מצד הטרויים ובפנייה לאחור והרתעה מצד האיאסים המחפים על הנושאים את הגופה, לסירוגין. |
סימילה |
725–729 |
סימילה חריגה וחזקה: במקום דימויי הטבע, מתוארת עיר בוערת (ומותר לראות בכך גם הטרמה של גורל טרויה) וסערה שמגדילה את הלהבות – דומני שזו הסימילה החריפה ביותר שבה נתקלנו לתיאור כללי של הקרבות. גם הסימילות בהמשך מיוחדות ומעניינות. |
סימילה |
737 |
|
|
|