Sonnet LXIV / William Shakespeare

תרגם: אסף ברטוב

When I have seen by Time's fell hand defaced	מִשֶׁרָאִיתִי יַד הַזְּמָן בִּכְתוֹשׁ
The rich proud cost of out-worn buried age;	יְקַר עִידָן שָׁחוּק; ומִגְדָּלִים,
When sometime lofty towers I see down-razed,	שֶׁהִתְנַשְׂאוּ אֵי-אָז, ארְאֶה נוֹפְלִים,
And brass eternal slave to mortal rage;	נִכְנַע פְּלִיז-נֶצַח לחֲרוֹן אֱנוֹשׁ;
When I have seen the hungry ocean gain	מִשֶׁרָאִיתִי יָם רָעֵב רוֹכֵשׁ
Advantage on the kingdom of the shore,	שִׁלְטוֹן עלֵי מַמְלֶכֶת יַבָּשָׁה,
And the firm soil win of the watery main,	וְקַרְקָע חֲסוֹנָה כְּשֶׁתִיכָּבֵשׁ,
Increasing store with loss, and loss with store;	תּוֹסִיף חוּלְשָׁה בְּאוֹן, אוֹן בְּחוּלְשָׁה;
When I have seen such interchange of state,	מִשֶׁרָאִיתִי זֶה חִילוּף עוֹצְמוֹת,
Or state itself confounded to decay,	אוֹ הָעוֹצְמָה עַצְמָה בִּנְגוֹף רָקָב,
Ruin hath taught me thus to ruminate –	חוּרְבָּן לִמְדַּנִי כָכָה להגוֹת –
That Time will come and take my Love away.	כִּי זְמַן יָבוֹא, יִקַּח אֶת שֶׁאוֹהַב.
This thought is as a death, which cannot choose	כַּמָּוֶת הַהִרְהוּר; מוֹתִיר רַק זֹאת:
But weep to have that which it fears to lose.	לִבְכּוֹת עַל יֵשׁ אָשֶׁר עָתִיד לִכְלוֹת.

23/06/2003

תגובות יתקבלו בברכה בכתובת: asaf@forum2.org